ארבע תערוכות יחיד של אמניות ישראליות ייפתחו בשבת (20.10) במסגרת מחזור החורף של בית האמנים בירושלים. 

טל ירושלמי / לא יום ולא לילה

טל ירושלמי תציג מיצב ציורי תלוי מקום בתערוכה ״לא יום ולא לילה״ (אוצרת: טלי בן־נון). למיקומה הגיאוגרפי של ירושלים, הנושקת לפתחו של מדבר יהודה, הייתה השפעה מכרעת על גוף העבודות בתערוכה. ירושלמי מתבוננת וחושבת על מקום קונקרטי – מדבר יהודה – אבל מציירת מקום מטאפיזי, על הנרטיב ההיסטורי, הפוליטי והגיאוגרפי שלו. ציוריה ״מושעים״ ברווח  הלימינלי שבין ציורי יום לציורי לילה, תלויים במרחב שהוא מעבר למחזוריות הזמן, מעבר לסדרי הטבע, מעבר למרחב הריאליסטי של הזמן ולתודעה המתקיימת בו.
הטופוגרפיה, האקלים, האור, הצבעוניות, הטקסטורות וההיסטוריה של מדבר יהודה והממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בו – הם הפילטרים שדרכם התגבשה פלטת הצבעים של התערוכה. ירושלמי, המרבה לחקור בציוריה ממצאים של תרבויות עבר קדומות וחפצים שימושיים המזוהים עם מלאכות מסורתיות, הופכת את אינוונטר הדימויים הפרטי שלה למחסן קולקטיבי המחבר בין טבע לתרבות. דימוי הופך לסמל, סמל הופך לארכיטיפ, ארכיטיפ הופך למיתוס של חברה ותרבות.
באירוע הפתיחה יושק הספר ״יומן סלים״. מפגשי גלריה עם האוצרת והאמנית: שלישי, 30.10 בשעה 18:00; שבת, 24.11 בשעה 12:00.

טל ירושלמי

יערה אורן (צילומים מ״ל)

יערה אורן

יערה אורן / תריס

יערה אורן זוכת הפרס לציור על שם אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2018, תציג את התערוכה ״תריס״ (אוצרת מלווה: נוגה דוידסון). שופטות ועדת הפרס, דגנית ברסט, זויה צ׳רקסקי ונטעלי שלוסר, נימקו את הבחירה: ״אורן, יצרה גוף עבודות מרשים ואינטנסיבי, שאינו שוקט על שמריו, מתפתח כל הזמן ומעיד על כשרון גדול. בעבודותיה יש ביטוי אתי ואסתטי למקום והזמן. זה ציור המוזן מהמראות  בסביבה היומיומית והמאולתרת בה יערה חיה ועובדת – בשולי העיר, בדרום תל אביב בשכונת שפירא על בתיה, חצרותיה ותושביה.
״עם כל הווירטואוזיות והמורכבות הניכרת בציוריה, יערה בוחרת בציור שהוא קומוניקטיבי, אסתטי ומענג. ציור שאינו מפנה עורף לצופה. היא אינה מקדשת את האוונגרד אלא את האנושי. בשנתיים האחרונות יצרה אורן עבודות בהן שדה הציור כמו נפרם ונעשה מורכב יותר, הדימויים מרומזים והשלם מפלרטט עם הפרגמנט. אלו ציורים חושניים, משחקיים ומלאי חיוניות, המעידים גם על המחויבות והיצירתיות של האמנית״.
מפגש גלריה עם האמנית: שבת, 17.11 בשעה 12:00; טקס הענקת הפרס: ראשון, 28.10 בשעה 19:00.

מירה חרמוני־לוין, צילום: גריגורי קטין

מירה חרמוני־לוין / דומם

התערוכה ״דומם״ של מירה חרמוני־לוין (אוצרת: מאירה פרי־להמן) תציג עבודות שנוצרו בין השנים 1990 – 2017. חרמוני־לוין מציירת בצבעי שמן על בד, וחוזרת אל אותם נושאים שוב ושוב; דומה שנידונה לחזרה סיזיפית לנושאיה, ולשאיפה נצחית לשפר אותם. בודותיה כוללות שתי קבוצות: באחת, נראית ילדה הלבושה בשמלה לבנה, ספק דיוקן עצמי ספק רוח רפאים; האחרת – המוצגת בתערוכה הנוכחית – מתארת חפצים דוממים. העצמים המתוארים קשורים לתלישות, לנדודים ואף לשואה. לעתים מתוארים רק פרגמנטים מהם, והחלקים הבלתי נראים נותרים בגדר סוד, שלדברי האמנית גם היא אינה יודעת מהו. המזוודות הסגורות המרופטות ראו זמנים טובים יותר, וכך גם הארונות והשולחנות, שנדמים אף הם למזוודות צופנות סוד.

מריה סאלח מחאמיד (צילומים מ״ל)

מריה סאלח מחאמיד / פחמאוויה

בתערוכה ״פחמאוויה״ במסגרת סדרת נדבך 21 תציג מריה סלאח מחמיד עבודות רישום ותחריט (אוצרת: דורית רינגרט). סאלח מחאמיד מעדיפה פורמטים גדולים, דמויי מגילות. בעבודתה  אום אל פחם (2016, פחם על בד) היא רושמת דמות איקונית היושבת בפרופיל. הדמות שאובה מציורו של ציבי גבע באותו שם משנת 1983. לצדה היא רושמת דמות נשית נוספת, ארוכת שיער, הלבושה בחצאית קפלים – דיוקנה שלה. כך היא מופיעה בציוריה, ברישום מתומצת, בקו ברור והחלטי. סאלח מחאמיד מתייחסת לציורו של גבע מתוך ההכרח לדבר על מקום מגוריה בדיבור ישיר של בת המקום, כמי שמתקשה עם דיבור הבא מן החוץ: ״אני פחמאוויה [בת אום אל פחם]״, היא אומרת, ״קשורה מאוד לעירי ולהיסטוריה שלה, שלמרבה הצער, חוזרת על עצמה שוב ושוב ומשקפת את הדה־לגיטימציה, שהיא מנת חלקם של העיר ושל תושביה. אני מכירה את המציאות בתוך החברה הערבית ובתוך עירי, אום אל פחם, טוב יותר מכל אחד זר אחר״.
קולות הירי האזרחי, הנשמעים בעיר תדיר ובמפתיע, ביום ובלילה, בימי חול ובימי חג, כמו מפלחים את גופה, בעודה קשובה למסלולו של כל כדור תועה. סאלח מחאמיד מנכיחה את ניקובי הירי על לוחות הנחושת בתחריט וברישומי הפחם, מתריסה על הפקרתם של יושבי ביתה; על הקלות, על האקראיות ועל הסתמיות המאפשרות את נטילת החיים מתושבי המקום.
מפגש גלריה: שישי, 14.12 בשעה 11:30
הכניסה לבית האמנים ללא תשלום.

The post תערוכות אוקטובר-דצמבר 2018 בבית האמנים בירושלים appeared first on מגזין פורטפוליו.

התערוכה הפותחת את עונת התערוכות תשע״ט 2018/19 בגלריה ע״ש מורל דרפלר לצילום, מביאה אל החזית את פעולת הצילום ואת נוכחותו של הצלם ביצירה. אלה מקבלים בסדרה – שחלק קטן ממנה מוצג בתערוכה – מהלך חוזר של השתקפות והכפלה.

עמרי קרן לפידות, בוגר המחלקה לצילום של ויצו חיפה, מצלם מזה שנים בתערוכות המוצגות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. גוף עבודותיו החל בהיותו סטודנט מתוך צורך פונקציונלי לתעד ולשמור יצירות אמנות שראה בתערוכות לצרכי לימודים. הטלפון הנייד היה פתרון נגיש ויעיל הן כמצלמה והן כארכיון. בשלב מסוים הבחין קרן לפידות בהשתקפויות חוזרות ונשנות של דמותו בעבודות המצולמות. בהתחלה נראו אלה כהפרעה אך בהמשך הפכו למעין משחק בין דמותו, דמות הצלם, לבין האוביקט המצולם (יצירת אמנות כזו או אחרת). המצלמה (הטלפון הנייד) הפכה לאוביקט נוכח בכל אחת מן העבודות. בנקודה זו הפך התהליך מעניין פונקציונלי לתחביב משחקי, ובהמשך הצטבר והפך לגוף עבודות המתמשך עד היום.

העבודות המוצגות בתערוכה זו נבחרו מתוך מאות דימויים שהצטברו במהלך השנים והפכו למעין ארכיון מטופל ומעט פארודי של תולדות האמנות והצילום, דרך פרספקטיבה אישית של צורך אמנות מזירת אמנות פריפריאלית. ברוב הצילומים, ההשתקפות נטמעת ברפרודוקציה ומערערת את המציאות. האם זהו תיעוד או יצירה בפני עצמה? תוך כדי תהליך נוספו שיקולים חדשים: היכן תופיע דמותו? איזה דיאלוג יווצר בינה לבין הדימוי המצולם? כיצד ואיך להתערב ביצירה אחרת של אמן או אמנית? ניכר בעבודות ששאלות אמנותיות הנוגעות לקומפוזיציה, אור וצבע נלקחו בחשבון במהלך הזמן כמו גם הפרספקטיבה של המרחב המשתקף אף הוא בתוך הדימוי המצולם. עמדת המתעד ועמדת היוצר נמהלות זו בזו, והפעם באופן גלוי ומוצהר.

קרן לפידות, בוגר בהצטיינות יתרה של המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. הציג בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. השתתף בתכניות שהות אמן (רזידנסי) בגלריה ״האגף״ בחיפה וב״רדליין״, מעבדה לאמנות בבאר שבע. מתגורר בחצרים נשוי+2. מורה ומרצה לצילום במגוון מסגרות.

נעילה: 16.11

The post עמרי קרן לפידות: Reflecting Art
 appeared first on מגזין פורטפוליו.

קול קורא לחממת האמנים העצמאים של יריד צבע טרי 11. ההרשמה פתוחה עד 4.11.18. החממה מיועדת לאמניות ולאמנים בראשית דרכם המקצועית ולמי שעוסקות.ים באמנות באופן מקצועי ואינם מקיימים קשרי מסחר מחייבים עם גלריה ישראלית. כל אמנ.ית שתיקח חלק בחממה תציג גוף עבודות נבחר, המוצע למכירה במחירים מיוחדים ליריד, בטווח הנע בין 500 ל־14 אלף שקל.

חממת האמנים העצמאים של יריד האמנות צבע טרי היא פלטפורמת תצוגה ייחודית, ומאז נפתחה לראשונה שימשה במה לחשיפה וזינוק עבור מאות אמנים ואמניות בראשית דרכם המקצועית. אמנים שהציגו בחממה המשיכו לאחר מכן לתערוכות במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם.

יוזמות ומנהלות היריד מסרו כי השנה מודל החממה מתעדכן ומתרענן, לאור הניסיון המצטבר בירידים הקודמים, הבנת התפתחות השדה וצרכי האמניות והאמנים המציגות.ים, כמו גם קהל המבקרים ביריד. מעתה יצטמצם מספר האמנים במתחם העצמאי ל־20 עד 30 אמנים מבטיחים, אשר יזכו לחשוף לציבור גופי עבודות שלמים וחדשים בחללי תצוגה מרווחים. לצידם יציג היריד מיני־תערוכות יחיד של בוגרי חממות מירידי העבר, ויציע תכנית מנטורינג ייחודית בליווי צמוד ולטווח ארוך לאמנים נבחרים.

היריד מציע לאמנים הנבחרים מערכת מקצועית ומקיפה, הנותנת מענה לצרכיהם של אמנים ואמניות עצמאים בראשית דרכן המקצועית. היריד מספק חשיפה מיטבית, יצירת קשרים בעלי ערך בעולם האמנות, ייצוג ותמיכה ע״י נציגות העוברות תכנית הכשרה שלנו, ולא פחות חשוב – האפשרות להתפרנס מכישרונכם.

הליך הקבלה לחממה מורכב משני שלבים:

1. הגשת תיק עבודות באופן אנונימי למערכת ממוחשבת, הנבחנת ע״י ועדת קבלה מתחלפת ובלתי תלויה.
2. ראיון אישי עם הצוות האוצרותי של היריד לבחינת התאמה הדדית.

עם סיום תהליך הקבלה בהצלחה, מתקיים מפגש הסבר והכנה לאמנים המשתתפים, ונקבעים ביקורי סטודיו לצורך מפגש אישי ובחירת העבודות שיוצגו ביריד.

הגשת המועמדות המקוונת בכתובת: www.freshpaint.co.il

ההגשה פתוחה עד יום ראשון ה־4 בנובמבר 2018. לא ניתן להגיש מועמדות בכל דרך אחרת או בכל מועד אחר. תשובות  קבלה/אי קבלה יישלחו באמצעות דואר אלקטרוני במהלך חודש ינואר 2019.

הגשת המועמדות כרוכה בתשלום בסך 148 שקל ובעמידה בכל תנאי התקנון, כפי שמופיע באתר ההרשמה. השתתפות האמניות והאמנים הנבחרים בחממה כרוכה בתשלום דמי השתתפות בסך 1,200 שקל.

לפניות בדבר ההרשמה: freshpaintfair@freshpaint.co.il, אתר, פייסבוק

The post קול קורא לחממת האמנים של יריד צבע טרי appeared first on מגזין פורטפוליו.

על פי הגדרתה המילונית, מטרתה של הארכיאולוגיה כמדע וכמתודולוגיה היא לאתר, ללמוד ולשמר את ההיסטוריה האנושית. כך שדה המחקר מנסה להגדיר ולתאר רצף היסטורי על ידי ניתוח של הדומה והשונה, לשם סיווג ואיפיון של תרבויות אנושיות בהתבסס על חפצים ממשיים. אותם אובייקטים, המתגלים בכוונה או במקרה, ממעמקי האדמה או מקרקעית הים, עומדים במרכזה של ״המטאפורה הארכיאולוגית״ השמה לה למטרה להאיר זרקור וליצור הקבלה בין פרקטיקת הארכיאולוג לבין זאת של האמן.

מתוך כך, האוביקט האמנותי מקבל את תצורתו מתוך המחשבה על אותם חפצים ממשיים ובעיקר מתוך אופן גילויים. כמערך קבוצתי, התערוכה Excavation Mark! Reveal Preserve Glorify, תבקש לאבחן ובכך להבליט את הנטייה ההולכת וגוברת של אמנים עכשוויים לפסוע בדרכה של ״המטאפורה הארכיאולוגית״, כפרקטיקה אמנותית השואפת לחשוף, לשמר ולהאדיר רעיונות, מושאי מחקר ואידאולוגיות שונות באמצעות פעולת החפירה.

פלס אמפייר, צמד. באדיבות האמניות וגלריה Wentrup, ברלין

האמנים המשתתפים בתערוכה מעלים שאלות בדבר רציפותם של אירועים היסטוריים, שאלות החושפות צירי זמן קבועים ומקובעים אשר לרוב מובילים להסתרה. פעולתם מבקשת להתיר את כל אותם חוטים אשר טוותה סבלנותם של ההיסטוריונים, על ידי הכפלה של הבדלים, טשטוש קווי התקשרות והשתדלות להפוך את המעברים הנוצרים לקשים יותר ובכך למאתגרים. ייחודה של התערוכה טמון בו בזמן ברעיון המרכזי הרוצה לחשוב מחדש את ההיסטוריה ואת אופן העברתה דרך המונח ״המטאפורה הארכיאולוגית״ המובא בתצורה של פרקטיקה אמנותית; ובשל מכלול האמנים והאמניות, המגיעים מכאן ומשם, מפרקטיקה כזאת או אחרת תוך מתן דגש על אמנות ניו־מדיה וטכנולוגיה.

משתתפים: מתן אורן, עילית אזולאי, מעיין אליקים, פטריק היו, אוליביה הילד, פלס אמפייר, ג׳ייסון קינג, רוני קרפיול. מיצג פתיחה מאת ג׳ייסון קינג עם מקס קלאוזן ולואיזה רספה יתקיים בערב הפתיחה בשעה 20:30.

התערוכה נאצרה במסגרת הלימודים בתכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל והופקה בשיתוף עם בצלאל ובית הנסן, בסיוע ארטפורט; Culture Ireland; פורום תרבות אוסטרי, תל-אביב; מכון גתה, ישראל.

נעילה: 23.11

The post חשיפה, שימור והאדרה בבית הנסן appeared first on מגזין פורטפוליו.

המעצבת הגרפית מיכל קסטיאל מונתה לעמוד בראש התכנית לתקשורת חזותית במרחב‎ של המסלול האקדמי במכללה למנהל. קסטיאל, בעלת סטודיו עצמאי המתמחה בבניית מיתוגים והטמעתם בארגונים ובמרחב, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בוויצו חיפה ובעלת תואר שני בתכנית לעיצוב משולב מהמכון טכנולוגי חולון. מזה שני עשורים היא מרצה במחלקות לתקשורת חזותית בוויצו חיפה ובמכון אבני ובימים אלו היא משמשת כאוצרת הראשית של גלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון. קסטיאל מחליפה בתפקיד את המעצבת אפרת ידיד בן־עזרא.

״תקשורת חזותית במרחב היא חזון אקדמי בעולם העיצוב העכשווי, העונה לצורך הגדל במעצבים רב תחומיים״, אמרה קסטיאל בתגובה למינוי. ״בעולם שבו המרחב והאדם מייצרים ביניהם אינטראקציה מתמדת, היכולת לשלב מידע חזותי, לבטא רעיונות ולייצר אמירה דרך התערבות במרחבים קיימים או תכנונם של מרחבים חדשים, היא מהותו של המעצב החדש.

״החזון שלי הוא להגדיר את דמות המעצב הרב־תחומי ולדייק את תפקידו בתרבות הדיגיטלית והטכנולוגית החדשה בעידן של פוסט מציאות. הסטודנטים שלנו מצויידים בכלים להבנת המרחב הפיזי והווירטואלי השזורים בדיאלוג בעל מסר וערך, תוך שימת דגש על ערכים קהילתיים ועל מעורבות חברתית. אתגר שמשתלם להתמודד איתו״.

ד״ר גוין סאס, דקאן בית הספר לעיצוב וחדשנות: ״למיכל יש תפיסת עיצוב רב־תחומית עכשוית ומרעננת, יכולות ניהול מרשימות, הבנה מעמיקה של העולם האקדמי, וכל זאת בגישה אנושית. עם משובים מצוינים מסטודנטים המצביעים על היותה מרצה מוערכת זה שנים רבות הבחירה הייתה טבעית עבורנו. מיכל בעלת סטודיו עצמאי ותיק בתחום העיצוב ובחייה המקצועיים היא משלבת פרקטיקה ואקדמיה לאורך השנים. אני בטוח שתצליח בתפקידה ותנווט את התכנית להישגים חדשים״.

The post מיכל קסטיאל תעמוד בראש התכנית לתקשורת חזותית במרחב‎ במכללה למנהל appeared first on מגזין פורטפוליו.

חודש דצמבר הוא חודש מיוחד שבו חוגגים בארץ את החג של החגים: חג החנוכה, חג המולד וחג הקרבן והרמדאן. העיר חיפה מוארת ומקושטת ונערכים בה אירועים רבים, אורחים ותיירים רבים צפויים להגיע לחיפה בחודש זה, ובית האמנים בחיפה – שממוקם באזור התיירות – צפוי לזכות למבקרים רבים.

בתערוכה שתתקיים במקום אפשר להציג ציורים, צילומים, פסלים, עבודות פסיפס, בד, עיסת נייר, קרמיקה, חנוכיות, וכו׳ – כל סוגי המדיה וסגנונות האמנות, פרט לווידאו־ארט. נושא האור וחנוכה יכול לבוא לידי ביטוי נרחב ואין כוונה לתמונה או פסל שמוארים על ידי נורה או רק לחנוכיות: כל הקשור לנושא האור, צילומים עם תאורה, ציורים ופסלים שמקרינים אור לאו דווקא גשמי, האור באותיות העבריות, האור שבחיוך על פני אנשים, וכו׳. התערוכה בתשלום וכל עבודות האמנות שיוצגו בה מוצעים למכירה.

אמנים המעוניינים להשתתף בתערוכה מוזמנים לשלוח צילומי עבודות (ברזולוצית אינטרנט ולא ברזולוצית הדפסה) בצירוף כותרות, טכניקה,ומידות מדוייקות למייל noemi.artexhibitions@gmail.com

עלויות:

• ציור גדול במידות עד 80 ס״מ רוחב, ללא הגבלת גובה, 300 ש״ח לציור
• שני ציורים/צילומים בינונים, 450 ש״ח לשני ציורים
• ציור קטן במידות 30X30 ס״מ, 100 ש״ח ליחידה
• פסל, 200 ש״ח ליחידה
• חנוכיות, 100 ש״ח לחנוכיה עמלת מכירה
• 20% עמלת מכירה
  

The post אור בבית שאגאל appeared first on מגזין פורטפוליו.

הביאנלה ה־58 לאמנות בוונציה תיפתח ב־11 במאי 2019. אוצר הביאנלה הנבחר לשנה זו הוא ראלף רוגוף, אמריקאי במוצאו, שמאז 2006 עומד בראש גלריה הייוורד בלונדון – מוסד תרבות ציבורי רדיקלי וחדשני. רוגוף העניק לביאנלה את הכותרת האירונית ״שתחיו בזמנים מעניינים״ והסביר את בחירתו: ״בעידן דיגיטלי, שבו פייק ניוז ו׳עובדות אלטרנטיביות׳ מזהמים את השיח הפוליטי וזורעים חוסר אמון, כדאי לאחוז בכל הזדמנות אפשרית כדי לבחון ולהעריך מחדש את נקודות ההתייחסות שלנו. התערוכה לא תעסוק באופן ישיר בנושא, אך היא תדגיש את הגישה שלפיה לאמנות יש תפקיד חברתי ויצירות אמנות נועדו הן לספק הנאה תרבותית ואסתטית והן לקדם חשיבה ביקורתית. אמנים מציעים חלופות משלהם למשמעות של עובדות, על ידי חיפוש דרכים אחרות ומקוריות״.

האמרה ״שתחיו בזמנים מעניינים״ היא בעצמה פייק ניוז, אם כי מדובר באולד ניוז. מקובל לחשוב שמדובר בקללה סינית עתיקה, אך מסתבר שזוהי המצאה אנגלית, שהושמעה לראשונה בסוף שנות השלושים בבית הנבחרים בלונדון, והייחוס לחוכמה הסינית נועד ליצור רושם עז יותר. ״אין ספק שהקללה על ראשינו״, אמר אז לורד צ׳מברליין, ״אנחנו נעים ממשבר למשבר, מאסון להלם״ – וכך, ערב מלחמת העולם השנייה נטבע המושג ״זמנים מעניינים״ במשמעותו הצינית ביותר.

לגישתו של רוגוף, התיאור הזה הולם גם את זמננו, והוא בכל מקרה שואף שיהיה מעניין, בכל המובנים. ״העבודות והאמנים בביאנלה יכוונו לגרום לציבור המבקרים חוויה מרחיבה של מעורבות, קליטה ולמידה יצירתית ועמוקה, באמצעות המפגש עם האמנות״. חלק מהיצירות יזמינו את הצופים למשחק והשתובבות, לא בגלל שהאמנות אינה עניין רציני, אלא ש״כאשר אנו משחקים אנחנו ׳אנושיים׳ באופן המלא ביותר״, הוא אומר.

כבכל שנה תכלול הביאנלה תערוכה מרכזית בינלאומית ותערוכות של אמנים המייצגים עשרות מדינות בעולם. את ישראל תייצג השנה איה בן רון בליווי האוצר אבי לובין, שעל פי המעט הידוע בשלב זה בכוונתה להפוך את הביתן הישראלי למעין בית חולים שדה לטיפול ברעות חולות – נושא ההולם גם את התמה המובילה של הביאנלה.

The post ראלף רוגוף, אוצר הביאנלה בוונציה, מאחל: שתחיו בזמנים מעניינים appeared first on מגזין פורטפוליו.

אגן הים התיכון מאופיין בחרסית מסוג טרה קוטה – (Terracotta באיטלקית: אדמה אפויה), חרסית אדמדמה לטמפרטורה נמוכה בטווח שבין 950-1,100 מעלות צלזיוס. השימוש הנפוץ בטרה קוטה מהעת העתיקה ועד היום יצר תרבות חומרית אופיינית ששורשיה באגן הים התיכון, אסיה, אפריקה ומרכז אמריקה. למטיילים במזרח התיכון ובאגן הים התיכון, צפון אפריקה ודרום אירופה – בולטת נוכחותה של הטרה קוטה כמעט בכל תחומי התרבות החומרית. הטרה קוטה שימשה ומשמשת עד היום ליצירת כלי אוכל ובישול (צלחות, קדרות, קנקנים, סירים וכדומה), אוביקטים משלימים מעולם האדריכלות (רעפים, אריחי חיפוי ולבני בניין, צינורות מים וביוב, עציצים וקירות ירוקים, תבליטים וכדומה), סינון מים, צלמיות ופסלים.

התערוכה בוחנת ייצוגים מקומיים, מזרח תיכוניים וים תיכוניים עכשוויים המשקפים את התרבות שהתפתחה מהשימוש בחרסית זו. הטרה קוטה היא חרסית הרוויה בברזל אדום והיא דומה בצבעה לסוגי אדמה שונים. צבעה הוא חום אדמדם, או ורדרד או חרדלי – בהתאם למקור שממנה הופקה. טווח הטמפרטורה של שריפת הטרה קוטה יהיה תמיד נמוך במנעד הטמפרטורות של שריפת קרמיקה, וקבוצת החרסיות הנמנית עליו נקראת ״אדמית״ (Earthenware) – משום שהיא דומה לצבע האדמה. השימוש בטרה קוטה נפוץ מאוד בעולם כחומר זמין, זול וקל יחסית לעיבוד ושריפה. הטרה קוטה הישראלית מאופיינת בצבע ורדרד־חרדלי והיא חיוורת יותר בצבעה מאחיותיה הדרום אירופאיות.

טל בטיט. צילום: אנטולי קריניצקי

המטיילים בדרום אירופה (פורטוגל, ספרד, איטליה, צרפת, יוון) ובצפון אפריקה (מרוקו, לוב, מצרים) יכולים לזהות בקלות את המרכזיות של הטרה קוטה בתרבות האדריכלית והשימושית. אולם, בישראל – בולט היעדרה של הטרה קוטה המקומית במרחב הציבורי והביתי. אמנם הטרה קוטה שימשה בעבר יוצרים כמו הדוויג גרוסמן, אמנון ישראלי, חנה חרג צונץ או ישראל בנקיר, שהחשיבו מאוד שימוש בחומרים מקומיים – אולם למרות השימוש המסורתי שנעשה בעבר בטרה קוטה המקומית, היא נעלמה מהאדריכלות בישראל ומכלי הבית השימושיים.

אחת הסיבות להיעלמות זו נעוצה בנתק התרבותי והפוליטי מהתרבות המסורתית הפלסטינית שהתקיימה באזור. סיבה נוספת היא הבניה המודרניסטיות שאפיינה את עשרות השנים הראשונות של כינון המדינה והתמקדה בבניה בבטון ולא בבניה מסורתית פלסטינית (שיכוני עובדים, אדריכלות ברוטליסטית). לימים הפכו בנייני הבטון למפלצות ענק של ברזל וזכוכית בעידוד של יזמים ואדריכלים בבנייה לגבהים תוך כדי שימוש בטכנולוגיות וחומרים חדשים. סיבה שלישית נעוצה בגיבוש של זהות תרבותית חומרית גלובלית – המפנה את גבה למזרח ולמקומי ושואפת לייצוג ולהתערות בבין לאומי והמערבי באמצעות פורצלן וחומרים תעשייתיים לבנים. סיבה זו יכולה להיות הסבר לעובדה המעניינת שכל מפעלי הקרמיקה (למעט ניסיונות מועטים) שפעלו בישראל לא ייצרו מוצרים מטרה קוטה אלא מוצרים מחומרים מיובאים לטמפ׳ גבוהות. השאיפה לגלובליות הפכה בשנות ה־90 ובראשית שנות ה־2000 את החומר החום והמקומי למיושן וארכאי.

עדן חברוני

Atelier Polyhedre

התערוכה בוחנת מחדש ייצוגים של טרה קוטה בתרבות החומרית, ובוחנת שאלות של זהות מקומית, מתוך ניסיון מחודש להתאהב בחומר החום אדמדם או ורדרד־חרדלי, לבחון את הנוכחות ואת הפוטנציאל העצום שלו במרחבים אדריכליים ובביטויים אמנותיים. התערוכה היא מסע באמצעות גוש של אדמה אל מושג הזהות, החמקמק והמתעתע, המוטענים בשאלות אישיות וקולקטיביות, פוליטיות, מקומיות וגלובליות.

בתערוכה יוצג מיצב של Atelier Polyhedre, סטודיו הפועל בנאן (Nantes) שבצרפת בתפר שבין אמנות עיצוב וחלל. כמו כן יוצגו מוצרים של ״טרקוטה אופקים״, מפעל משפחתי לייצור וייבוא פרטי בנין משלימים מטרה קוטה.

משתתפים: Atelier Polyhedre, אבנר אופק, לוקה אור, אורה איילון, תאיר אלמור, טל בטיט, יורם בלומנקרנץ, אבנר בלחסן ויוחאי עלוש, זיו בן דב, כוכבית בן עזרא גולדנברג, ענת בראל, איתן ברטל, מאי ברנדר, מיכל גבעתי, דיויד גוס, אלון גיל, שי ג׳רסי, דב גנשרוא, אסף דהאן, לנה דובינסקי, אבנר זינגר, אופיר זמודזיאק, ערן זרחי וטל ימין, יהונתן חבצלת, עדן חברוני, מגדלנה חפץ, טרה קוטה אופקים, עזרי טרזי וחיים פרנס, דונה יונתן כהן, אוריאל כספי, רועי מעין, עפרה עמיקם, גור ענבר, אילון ערמון, יוליה צוקרמן, זיו צפתי, אמיר צובל, סטודיו Reddish, אביב שני, סיון שפנר

נעילה: 22.12
מדברים על בוץ: שישי, 7.12, 10:00
שיח גלריה וסיור בתערוכה: 21.12

The post Terracotta Rave בבית בנימיני appeared first on מגזין פורטפוליו.

חזונה של גלריה בנימין הוא להוות גורם משפיע בזירת האמנות העכשווית, כבימה לשיח מאתגר בין חברי הגלריה, אמנים, אוצרים, אנשי תיאוריה ומקצועות משיקים וקהל שוחרי האמנות. הגלריה הצטרפה לסצנת האמנות העכשווית בדרום תל אביב בשנת 2011, במטרה להרחיב ולהעמיק את השיח באמצעות תערוכות נושא עם אוצרים מתחלפים שבהן יציגו אמנים אורחים ואמני הגלריה. את התערוכות מלווים אירועים רב תחומיים שפועלים יחדיו להגשמת החזון של הקמת בית עצמאי ובלתי תלוי לתרבות ואמנות ללא שיקולים כלכליים.

לקראת פתיחת עונת התערוכות 2019, גלריה בנימין מזמינה אוצרים, אמנים וקבוצות לקחת חלק במהלכי הגלריה ולהגיש הצעות מגובשות לתערוכות קבוצתיות. הגלריה תיתן עדיפות להצעות של אוצרים שיעסקו בשאלות עכשוויות מתחומי האמנות והתרבות, יבחנו נושאים אקטואליים, ויאתגרו את אופני התצוגה. בנוסף, הגלריה תעודד הצעות לאירועי אמנות משיקים שיערכו במהלך התערוכה המוצעת.

לפני שהצעה תאושר סופית, עליה לכלול אוצר שיהיה איש הקשר עם צוות הליווי של הגלריה, יהיה אחראי על תהליך הקמת התערוכה, ולא יהיה בין האמנים המציגים. על ההצעה להכיל קובץ פי.די.אף השוקל עד 10 מ״ב ובו:

• תזה אוצרותית מנומקת רלוונטית
• הצעה לתערוכה עם הדימויים המוצעים לתערוכה כולל התייחסות לחלל הגלריה והצבה מוצעת (מצורף תרשים של חלל הגלריה)
• הצהרות אמן, קורות חיים ועשרה דימויים מייצגים לכל אמן
• קורות חיים של האוצר, נושאי העניין שלו ותיעוד מתערוכות קודמות

אמנים ואוצרים מוזמנים לדון ברעיונותיהם לפני הגשתם וליצור קשר במייל עם הנושא ״ייעוץ לקראת תערוכה 2019. ההגשה במייל ל־binyamin.artgallery@gmail.com כששורת הנושא מציינת ״הצעה לתערוכה 2019״.

מועד אחרון להגשת הצעות: 1.12.2018. תשובות יינתנו תוך חודש מתאריך זה. כל הצעה תיבחן ע״י ועדה מתוך חברי הגלריה ותישפט על בסיס איכותה והתאמתה לנושא ולמטרות הגלריה. לאחר מכן תשלח תשובה במייל.

The post קול קורא: גלריה בנימין 2019 appeared first on מגזין פורטפוליו.

התערוכה ״דוד רובינגר – אמת צילמתי״, שנפתחה בסוף השבוע במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, היא מסע בזיכרון של דוד רובינגר, אחד מצלמי הארץ, שתיווכו ברגעים ובמקומות מכריעים בין ההיסטוריה ובינינו – אומר האוצר גיא רז. זהו גם מבט אחורה, אל רגעי הייאוש והתקווה של מדינת ישראל, בשנים 1947 – 1997.

רובינגר, חתן פרס ישראל שהלך לעולמו בשנה שעברה, נמנה עם קומץ נבחר של צלמים שתמונותיהם נצרבו בזיכרון המקומי והעולמי. ראשית פועלו היה בתום פרק ״הצילום הציוני״ המגויס, ששלט בסצינת הצילום המקומי עד קום המדינה. רובינגר נמנה על דור הצלמים החדש, שהיה ממנסחיו של ״הצילום הישראלי״, החופשי יותר, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעיקר בשבועון ״העולם הזה״.

העשורים הראשונים של המדינה מתאפיינים במקבץ של תצלומים משני קצוות הסקאלה האנושית: מצד אחד, תמונות הלל למדינה החדשה, לכוח, לצבאיות, לניצחונות המפוארים ולשחרור ירושלים, לבנייה החדשה, להקמת קיבוצים ולטבע הישראלי המתחדש; מצד  אחר, תמונות של גירוש הערבים במלחמת העצמאות ושל כיבוש במלחמת ששת הימים, לצד תמונות של מעברות עולים, ייבוש אגם החולה, ועד הלוויות חיילים במלחמת יום כיפור.

דוד רובינגר. צנחנים בכותל המערבי, יוני 1967

דוד רובינגר. יצחק רבין בוועידת מפלגת העבודה 1947

באותן שנים ניתן לראות בארץ גם ניסיונות להתחקות אחר המתרחש בתחום הצילום בעולם המערבי, באמצעות תחרויות ותערוכות מיובאות – בהן התערוכה הבין־לאומית, ״משפחת האדם״, במוזיאון תל־אביב (1958). בהשראתם של צלמי התקופה, של הכתבה המצולמת (הרפורטז׳ה) ורעיון ״הרגע המכריע״ שניסח הצלם הצרפתי, אנרי קרטייה־ברסון כבר ב־1952, ניסו הצלמים המקומיים ללכוד במצלמתם רגעים שיש בהם סיפור אנושי או קוריוז חזותי. זהו צילום הנאמן לאמת הסובייקטיבית של כל צלם וצלם. הדימוי, הנלכד בעינו של הצלם, הופך את הארעי לנצחי.

כמו רבים מחבריו למקצוע, רובינגר צילם במצלמות רפלקס אנלוגיות, שבהן לא ראה כלל את הדימוי ברגע הצילום; זהו למעשה לכידה של רגע שעולה וצף כזיכרון רק לאחר הדפסתו כדימוי במעבדה. הדימוי שנלכד בתשלילי הצלם הוא המתווך של המציאות והאמת כפי שהכרנו אותה בטרם הצילום הדיגיטלי. כחצי מיליון תשליליו של רובינגר, השמורים בארכיון ״ידיעות אחרונות״, הם למעשה סך כל שברירי השניות שלא ראה כשצילם.

בתערוכה מובא מבחר תצלומים מתומצת, חלקם מעולם לא נחשפו, שצילם רובינגר במהלך כחמישים שנות יצירה ותיעוד; זהו ניסיון ראשון להצגה מוזיאלית של עשייתו המקצועית – הן מן ההיבט האסתטי והן מן ההיבט התיעודי. הבחירה בתצלומים ההיסטוריים הידועים והצבת כל אחד מהם לצד תצלום ידוע פחות אך בעל זיקה אסתטית או פוליטית מבקשות לנסח פרשנויות בעלות ערך מוסף כמו גם קריאה מחדש את צילום העיתונות של רובינגר גם כבעל מבע אמנותי.

דוד רובינגר. אנואר סאדאת ומנחם בגין באסואן 1980

לדוגמה, זוג התצלומים, ״המצילים״ בחוף ימה של תל־אביב (1952) לצד ״הצנחנים בכותל המערבי״ במלחמת ששת־הימים (1967): ניתן לראות במפגש זה את זווית הצילום ההרואית של רובינגר המתנסחת עם הזמן, את כובעי הקש המתחלפים בקסדות לוחמים ואת בגדי הים המומרים במדי צבא ואפודי קרב, את עיר הים והחופש המתנגשת בעיר האבן והדת. חמשת הגברים חולקים מבט אל האופק – מבט המקפל בתוכו הן את העבר והן את העתיד.

כותרת התערוכה "אמת צילמתי" שאולה מהמונח המשפטי "אמת דיברתי" – המשמש כהגנה לעיתונאי המואשם בהוצאת דיבה. עיתונאי המדווח בתום לב ומתוך אמונה שבידו מידע אמיתי – יכול לטעון לחפות. כיום התחלפו המושגים של אמת עיתונאית ב"אמת שלי" – האמת מזווית הראייה האישית של המדווח. רובינגר בצילומיו תיעד לא אחת גם מצבים ותמונות שהיינו רוצים להסתיר ולהסב מהן את המבט.

The post דוד רובינגר במוזיאון ארץ ישראל ״אמת צילמתי״ appeared first on מגזין פורטפוליו.

ד״ר אורית בולגרו – אוצרת, מרצה וחוקרת – תחליף את טלי כהן גרבוז כאוצרת של הגלריה לאמנות ישראלית במכללת אורנים. הגלריה  הוקמה לפני 29 שנה בתוך קמפוס המכללה האקדמית לחינוך אורנים, ומציגה תערוכות קבוצתיות לצד תערוכות יחיד של אמנים ישראלים.

בולגרו היא בוגרת לימודי אמנות במדרשה לאמנות בית ברל, ובעלת תואר שני ושלישי בלימודי פילוסופיה בתכנית לפרשנות ולתרבות מאוניברסיטת בר־אילן. היא מרצה להיסטוריה ותיאוריה של אמנות ואוצרות במכללת אורנים, בבצלאל, במכון הטכנולוגי בחולון ובסמינר הקיבוצים. משנת 2007 אוצרת בולגרו תערוכות במוסדות ציבוריים ופרטיים בארץ, ביניהם מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. בעבר שימשה כאוצרת במוזיאון חיפה, במוזיאון בת ים ובמכון שפילמן לצילום.

The post אורית בולגרו מונתה לאוצרת הגלריה לאמנות באורנים appeared first on מגזין פורטפוליו.

סדרת ההרצאות וההדגמות של בית בנימיני חוזרת, עם מפגשים מרתקים עם מרצים ואמנים מדיסציפלינות שונות במגוון נושאים מסקרנים ומעשירים. חיבורים בין קראפט, עיצוב ואמנות, בין זיכרון ליצירה, בין אדמה לאדם ולבית, בין יצירה לזהות, בין מיניות לאמנות ועוד. במהלך ההרצאות יוצפו שאלות העולות כחלק בלתי נפרד מתהליכי יצירה, ייחשפו חומרי גלם וטכניקות עבודה מרתקות, ותיבחנה מחדש נקודות מפגש בין תחומי ידע שונים. זו הזדמנות להתחבר לעולמות רגשיים ואינטלקטואלים ממקורות מגוונים, להיחשף לדרכי עשייה ייחודיות ולדרכי התבוננות אחרות בעולם היצירה.

משתתפים: הגר ציגלר, ענת בראל, יערה ניר כחלון, אליזבת כהן, דפנה ילון, אבנר זינגר, ד״ר גלעד פדבה, אודי צ׳רקה. כל מפגש כולל הרצאה והדגמה ומיועד לקהל הרחב.

מפגש ראשון: חומר כזיכרון

שישי, 2.11, בשעה 10:30

הגר ציגלר עוסקת בעבודותיה בזיכרון אישי והיסטורי דרך חיבוריים ייחודיים בין חומרים ואוביקטים אישיים לאנונימיים. חלק בלתי נפרד מיצירותיה הוא מעשה האיסוף, התייחסות להיסטוריה חומרית ובחינת תפקידם בתוך ארכיון כזיכרון תרבותי. ציגלר, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל ובעלת תואר שני מהמכון לאמנויות של קליפורניה, תתמקד במספר פרויקטים המבוססים על חומרים נטושים ועזובים שאספה, מיינה וארגנה לכדי סיפור חדש.

הגר ציגלר

ענת בראל

ענת בראל – ברגישות ומתוך ידע רב – בוראת את עולמה הפנימי בחומר. עבודותיה מגוונות ולצורך יצירתן משתמשת במנעד רחב של שיטות עבודה בחומר קרמי – החל מחיבור משטחים, יציקות, פיסול וכלה בציור באמצעות חומר נוזלי על גבי קירות חשופים. בעבודותיה של בראל – אמנית, מלמדת באגף הנוער של מוזיאון ישראל ובכפר הירוק, מציגה בארץ ובחו״ל – ניכר העיסוק בזכרון ובשכחה, בבניה ובהתפוררות. במהלך המפגש תשוחח בראל על עבודותיה לאורך השנים ותדגים טכניקות עבודה שפיתחה בחומר נוזלי ובמשטחים.

הרשמה מראש: 03-5182257 או benyaminiccc@gmail.com
עלות: 50 שקל למפגש
בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, רח׳ העמל 17, תל אביב

The post סדרת המפגשים ״מעל ומתחת לפני השטח״ בבית בנימיני appeared first on מגזין פורטפוליו.

אמנים, מעצבים, צלמים ומאיירים מוזמנים להתגייס למען הקהילה הטרנסית ולהוות תמך לקהילה צבעונית, מסקרנת, מעניינת ואמיצה. הקול הקורא פונה לא.נשים על כל הספקטרום המגדרי, שעוסקים באמנות במדיומים שונים, להציג עבודות מרגשות, ייחודיות ומחזקות המביאות את הזווית האישית שלכן.ם ועוסקות במעבר וטרנספורמציה. היצירות יוצעו למכירה בתערוכה In Transition, שתתקיים בקן הקוקיה בתאריכים 13-15.12 ושמטרתה גיוס תרומות לסדנאות העצמה לקהילת הטרנסים/ות.

יוזמות התערוכה, רותם פייפר ונעמה סגל, מחפשות את הפרשנות המרעננת שלכן.ם, לרבות פרשנויות אבסטרקטיות (העבודות אינן חייבות לעסוק במגדר). כל יוצר.ת מוזמן.ת להגיש עד 5 עבודות. יש לשלוח את העבודות למייל intransitionfair@gmail.com עד לתאריך 8.11 בצירוף שם מלא, טלפון, שם היצירה וטכניקה. חלוקת הרווחים ממכירת עבודה: 70% לקהילה הטרנסית, 30% ליוצר.ת (העבודות ימכרו במחיר התחלתי של 200 ש״ח).

The post קול קורא: In Transition appeared first on מגזין פורטפוליו.

1. צוות השופטים של פרס שפילמן למצוינות בצילום, המוענק מדי שנתיים מטעם מוזיאון ישראל, בחר באמנית האמריקנית אליסון רוסיטר לזוכת הפרס לשנת 2018, מבין 66 אמנים שהציעו 38 מוסדות שונים בעולם. הפרס בסך 40 אלף דולר יוחד השנה לרעיון ״התצלום האחרון״, מתוך מחשבה על מקומם של תצלומים ושל חומר צילומי בכלל בעידן הנוכחי של ייצוגים וירטואליים ושל העברה מיידית של מידע חזותי. 
2. רוסיטר נולדה ב־1953 בג׳קסון, מיסיסיפי, ופועלת כיום בניו יורק. בצד היותה צלמת, עבדה רוסיטר שנים רבות כמשמרת־צילום, והדבר ניכר ביצירתה האמנותית: בסוף שנות ה־90 היא החלה להתמקד ביצירת הדפסים צילומיים בלי מצלמה. עבודתה העדינה והמוקפדת מבוססת על ניסויים עם נייר צילום שפג תוקפו משנים מסוימות וממדינות שונות. רוסיטר מפיחה חיים בהיסטוריות העלומות של החומרים המיושנים הללו, בחשיפה מחודשת שלהם בחדר החושך וביצירת שפה מינימליסטית ייחודית אשר זוכה באחרונה להערכה רבה בעולם.

   ועדת השיפוט של הפרס בחרה ברוסיטר בשל המקוריות והכנות המאפיינות את מלאכתה האמנותית ואת המסגרת המושגית של יצירתה; בשל יכולתה למצוא מקום חדש ליצירה אנלוגית בעידן הדיגיטלי; בשל מחשבתה הביקורתית על ההיסטוריה החומרית של הצילום כחלופה להיסטוריה גלובלית; בשל מחויבותה לשאלות הדחופות על תנאי הצילום בימינו; ובשל האסתטיקה הבלתי מתפשרת שלה ובניית תחביר עשיר וייחודי במסגרת מצומצמת וקשוחה.

   פרס שפילמן למצוינות בצילום מוענק אחת לשנתיים מאז 2010. את הפרס יזמו משפחת שפילמן ומכון שפילמן לצילום בשיתוף עם מוזיאון ישראל, מתוך הכרתם המשותפת בתחום הצילום כמדיום מוביל בתרבות בת זמננו, ובמטרה לעודד יצירה חדשה ומקורית בתחום זה. הפרס, בסך 40 אלף דולר, מוענק מדי שנתיים על פי החלטתה של ועדת שופטים המונה חמישה מומחים בין־לאומיים בשדה האמנות והצילום. הוא נועד לתמוך בפרויקטים עכשוויים בצילום הנוגעים בשאלות היסוד של האדם, החברה והאמנות. בעבר זכו בפרס האמנית הישראלית מיכל היימן, האמן הטורקי סרווט קוצ׳יג׳יט, החוקר והאוצר האמריקאי ג׳ון ג׳ייקוב והאמנית האמריקאית ליסה אופנהיים.

3. חברי ועדת הפרס לשנת 2018 הם סלינה לנספורד, המנהלת האמנותית של פוטו־פורום פרנקפורט; קרולינה לבנדובסקה, אוצרת צילום במרכז פומפידו פריז; פלמה פשאזי, שהקימה את המרכז לאמנות עכשווית בטיראנה, אלבניה; ורדית גרוס, מנהלת ארטפורט, תל אביב; ד״ר נעם גל, אוצר וראש המחלקה לצילום במוזיאון ישראל. ציונים לשבח הוענקו לאמנים: רפאל מילאה (פולין), נואמי גודאל (צרפת), דור גז (ישראל) ואיוואן בוקארה (מרוקו).

The post אליסון רוסיטר היא זוכת פרס שפילמן 2018 appeared first on מגזין פורטפוליו.

שבוע האיור יתקיים זו השנה החמישית בשיתוף עיריית תל־אביב-יפו ברחבי העיר, וייערך כבכל שנה לאורך עשרה ימים ושני סופי שבוע בתאריכים 24-15 בנובמבר. השנה יכלול שבוע האיור 50 תערוכות שבהן ייקחו חלק מאות מאיירים, מעצבים ואמנים ישראלים. במסגרת שבוע האיור תיפתח במוזיאון ארץ ישראל ביום שישי 9.11 התערוכה חפץ לב של המעצב יעקב קאופמן.

הכמיהה לאסתטיקה היא מוטיב חוזר בעבודותיו של קאופמן, מהמעצבים הוותיקים והחשובים בישראל (נולד בשנת 1945 ועלה לישראל מפולין ביחד עם משפחתו כשהיה בן 12). עבודותיו, שמתאפיינות בחצייה חוזרת ונשנית של קו התפר בין עיצוב ואמנות, נדמות לא פעם כהרהור פילוסופי על אודות תהליך העיצוב. התערוכה ״חפץ לב״ היא דוגמה להרהור כזה, המשך למחקר הצורני־עיצובי שקאופמן הציג בתערוכות קודמות שעסקו בין השאר בטבעות, בשרפרפים, בפיגורינות, בגופי תאורה, בחתולים ועוד.

העיסוק של קאופמן בצורה האיקונית של לב החלה באופן מקרי, בעודו מתעסק במבנים שננעלים, סוגיה עיצובית וטכנית שמעסיקה אותו מזה 30 שנה. לאחר שיצר מבנה ננעל אקראי, הוא שם לב לפתע שהוא נראה כמו לב. הפעולה האקראית, שעסקה יותר במבנה ופחות בסמל, הפכה ליצירה אינטואיטיבית של כ־100 לבבות, שנוצרו בעזרת בחוט ברזל שחור בעובי 1.4 מ״מ, מהסוג שאפשר למצוא באתרי בנייה.

ברובד הגלוי – המשחקי והפואטי – קאופמן מציג את הפרשנות המאוירת שלו בתלת־ממד לאחד הסמלים הקיטשיים והשחוקים ביותר: מיכל מחורר, כוכב, פנים, מיקי מאוס, סיכה, קקטוס, נורת ליבון, קתדרלה, ינשוף, תפוח, עפיפון, פיל, שפתיים, ישבן ופטמה. ברובד השני, תחת השאלה מתי צורה הופכת ללב, אפשר לראות באוביקטים שמוצגים בתערוכה מחקר מבני של פירוק והרכבה. במשחקים של פוזיטיב ונגטיב, סימטריה וא־סימטריה, פרספקטיבות ומבטים, המשותף לכל הלבבות הוא העיסוק בתהליכים ובהיתכנויות; במבנים שיש להם סוף והתחלה; בשאלות מתי משהו מתחיל, מתי הוא נגמר ואיך הוא מתפתח. ממש כמו סיפור אהבה.

ביום שבת, 17 בנובמבר, בשעה 12:00, יתקיים בתערוכה מפגש עם המעצב יעקב קאופמן, הסופרת והעיתונאית ענת לב־אדלר, מעצבת האופנה מאיה ארזי ואוצר התערוכה יובל סער.

נעילה: 26.1.19

The post חפץ לב: יעקב קאופמן במוזיאון ארץ ישראל appeared first on מגזין פורטפוליו.

המונה ליזה, הנערה עם עגיל הפנינה, דיוויד הוקני, פיקאסו ומאטיס – כולם מקבלים פרשנות גרפית מיוחדת, עכשווית וכיפית בקולקציה החדשה של PULP והמעצב והמאייר חן מכבי. הקולקציה, שתושק ביום שישי 16.11 בחנות הדגל של פאלפ, כוללת מחברות, קוביות נייר, תיקי בד, ניירות עטיפה ופרינטים, עם השבחות דפוס שמעניקות לאיורים אופי ומרקם, ומוצרים שמתאימים לשימוש בסביבת העבודה ובסביבה האישית.

זו השנה החמישית שבה PULP לוקחים חלק בשבוע האיור. בכל שנה נבחרים אמן אחד או קבוצה שיוצרים עולם תוכן חדש הכולל סדרות מוצרים מאויירים במהדורה מוגבלת, במטרה להנגיש אמנות צעירה לקהל חובב עיצוב באמצעות מוצרי נייר ייחודיים. ״גדלתי על האמנות הזאת כשלמדתי בתיכון, וגם בהמשך כשלמדתי עיצוב״, מספר מכבי. ״אני מאוד אוהב מעריך וסופג השראה מפיקאסו, מוואן גוך כמו גם מאמני פופ־ארט כמו אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. החלטתי שאני חייב לעשות עם זה משהו מתישהו והנה באה ההזדמנות.

״חיפשתי דרך לטפל ביצירות האלה בסגנון שלי. לדוגמה המונה ליזה והנערה עם עדיל הפנינה, מהיצירות המוכרות ביותר בעולם, שכל כך הרבה אינטרפרטציות נעשו עליהן, חשבתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות זה פשוט לעקוב בקו ולשרבט בסילואט את הפנים שלהן בצורה הכי קלילה, ברמת סקיצה, מבלי להיכנס לפרטים. הפרשנות שלי הפוכה מהציורים המקוריים – ריאליסטים ומדוייקים. נורא סיקרן לראות איך זה עומד בלי כל התפאורה, חשוף ובסיסי.

״לריקוד של מאטיס אני גם מאוד מתחבר. רציתי ליצור דימוי בהשראת העבודה, כזה שמצד אחד יש בו עבדים אבל בכל זאת הוא נותן טיפה של אור ותקווה, כי הם עדיין רוקדים למרות הכל. בשור של פיקאסו ניסיתי לעקוב אחרי החלקים והשבירות שקיימות בציור המקורי, וגם לשלב טכניקה נוספת. התוצאה היא קומבינציה גיאומטרית של מונדריאן, יחד עם הפירוק לחלקים של השור. עניין אותי לראות מה נוצר כששני סגנונות שונים של שני אמנים שונים נפגשים יחד״.

Pulp, שנולד בתל אביב וגם מייצר כאן, הוא מותג מוצרי נייר ואקססוריז לסביבת העבודה ולסביבה האישית, השם דגש על חומרי גלם איכותיים ופשטות בעיצוב אורבני. האביזרים ותכשיטי השולחן של Pulpמיועדים לאוהבי עיצוב המעריכים דיוק, נוחות וארגון, ומיוצרים בסדרות ייחודיות במספר קולקציות מדי שנה. המותג מבוסס על מסורת משפחתית מפוארת של ייצור ידני ועבודה עם אמנים ואומנים מקומיים.

PULP – חנות הדגל: דיזנגוף 147, ת״א, 077-5523930 | ברזילי 11, ת״א, 03-6961416

The post REMIX:ART – הפרשנות הגרפית ליצירות אמנות קלאסיות של חן מכבי ו־PULP appeared first on מגזין פורטפוליו.

מפעל הפיס ממשיך לתמוך במעצבי אופנה ישראלים ומקדם את פרויקט ״חממת מפעל הפיס לאופנה״, זו השנה הרביעית ברציפות. במסגרת הפרויקט מפעל הפיס הזמין מעצבי אופנה צעירים – בעלי ניסיון כמעצבי אופנה של לפחות שנתיים ועד עשר שנים – להגיש הצעות לעיצוב קולקציית הלבשה חדשה, הכוללת לפחות עשר מערכות לבוש. הוועדה שבחרה את המעצבים שנבחרו לפרויקט מנתה את ששון קדם, נעמה חסין, קלודט זורע, יעל שנברגר, מוטי רייף, דוד עדיקא ומיכל צ׳יטיאט.

כל המעצבים נדרשו להציג קונספט עקרוני ותהליך עבודה מגובש שמעיד על פוטנציאל. השנה נבחרו קים דרור, בעלת קימקה סטודיו; שירלי לסרי, בעלת המותג ״פטי פואה״; מיכל ירסאנש מנגיסטו; שאדי עבד; ערן צמח ושרה אנשין, בעלי המותג KAETE DAN; שירן ראובן, בעלת המותג mamo; וענר שבח, בעל המותג aner 5777.

קים דרור. צילום: ליאור והדס

״אנחנו רואים שהמעצבים שהשתתפו במחזורים הראשונים של חממת מפעל הפיס לאופנה עובדים, מצליחים ומנהלים נכון את העסק שלהם״, אומר מוטי רייף, מפיק שבוע האופנה של תל אביב וחבר בוועדה האמנותית של חממת מפעל הפיס לאופנה. ״יש הרבה מאוד כישרונות בארץ, חשוב שהם יקבלו את הכלים הנכונים, וזה אחד הדברים החשובים ביותר שפרויקט החממה מעניק להם״. מעצב האופנה ששון קדם, חבר בוועדה האמנותית של חממת מפעל הפיס לאופנה, מוסיף: ״החממה היא מתנה, קודם כל בעבורנו המעצבים, שאנחנו נותנים בכזאת אהדה וכבוד למעצבים שרוצים וזקוקים למנטוריות שלנו. החיים בחממה הם צמר גפן, אבל אחר כך יש את חובת ההוכחה. ושם אנחנו נהיה איתם יד ביד״.

פרויקט החממה של מפעל הפיס נחשב להצלחה גדולה וחלק מהמעצבים שזכו בשנים עברו אף הוזמנו להציג בתערוכות מובילות בחו״ל. מבין המשתתפים בתוכנית בפעמים הקודמות אפשר למנות מספר מעצבים בולטים, ובין היתר את טלי קושניר, שחר אבנט, ענת משולם ודור חן – Holyland Civilians, אלירן נרגסי, גל שנפלד – Mews, נדב רוזנברג – Northern Star, ניר ורותם גואטה – Hannah, תמר לוית ויען לוי – האחים מוסלין, ואת דפנה פילוסוף, נועה גור ונוי גוז – TRES.

The post החממה של מפעל הפיס: התפרסמה רשימת מעצבי האופנה במחזור הרביעי של הפרויקט appeared first on מגזין פורטפוליו.

בתקופת הרנסנס האיטלקי שיקף הסטודיולו את הפעילות האינטלקטואלית ותחומי העניין של בעליו. בתוך החלל האינטימי של הסטודיולו, האציל ההומניסט ריכז, למד וחקר את האוסף יקר הערך שלו. אוסף זה הורכב מיצירות אמנות, פריטים מהטבע, מכשירים מדעיים, חפצים מעשה ידי אדם וספרים בנושאים שונים. חללי הסטודיולו, שמהם התפתחו חדרי הפלאות והמוזיאונים, העניקו לחפצי האומנות (craft) נופך אינטלקטואלי שהפכו אותם מחפצי מותרות וסמל סטטוס לסימנים של לימוד, ידע וחוכמה.

הכנס שיערך בשנקר ביום חמישי 15.11 לרגל השקת השם החדש של היחידה להיסטוריה ופילוסופיה של העיצוב, האמנות והטכנולוגיה, מאמץ את העקרונות העומדים בבסיסו של הסטודיולו הרנסנסי כדי לאפיין את המחקר העכשווי שמובילים מרצי היחידה. אלה ירצו בכנס על נושאים כמו הפיכת חפצים למפגנים של ידע ולחוכמה, הכלאות ויחסי גומלין בין טבע, אמנות ומדע, סוגיות של מיון וארגון ומופעים בלתי שגרתיים של הגוף האנושי. הכנס מדגיש את מקומו של המחקר הבינתחומי בשנקר על ידי התוויית הזיקה בין הסטודיו שבו נעשית היצירה לסטודיולו, שבו היצירה מוצגת, מוערכת ונחקרת.

נושא הכנס משקף את ההיגיון שהניע את שינוי שמה של היחידה ללימודי תרבות ליחידה להיסטוריה ופילוסופיה של העיצוב, האמנות והטכנולוגיה. השם החדש הינו ארוך יותר אך מדויק ובעל משמעות עמוקה המצביעה על לימוד ומחקר של התחומים הרלוונטיים לשנקר – עיצוב, אמנות וטכנולוגיה, מתוך שתי נקודות מבט: היסטורית ופילוסופית.

פרידר נאקה, 1965

כחלק מהכנס יתארח בשנקר פרופ׳ פרידר נאקה (Frieder Nake) שיישא את הרצאת המפתח בכנס. נאקה הוא מתמטיקאי, מדען מחשבים ומחלוצי האמנות דיגיטלית. תערוכתו הראשונה הוצגה בגלריה בשטוטגארט בשנת 1965 והייתה תערוכת האמנות השנייה בהיסטוריה שבהפקתה נעשה שימוש במחשב. בשנת 1970 ייצג נאקה את גרמניה בביאנלה בוונציה ומאז הציג מספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. עבודותיו נמצאות באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA), אוסף מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובאין־ספור אוספים נוספים כמו גם בשלל פרסומים עיוניים ומוזיאליים בנושאי אמנות דיגיטלית, אמנות אלגוריתמית ואמנות קונספטואלית.

מאז שנת 1972 מכהן נאקה כפרופסור לגרפיקה אינטראקטיבית ממוחשבת במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת ברמן גרמניה. בד בבד הוא משמש גם כפרופ׳ באקדמיה לאמנות של ברמן. נאקה הוא הזוכה הראשון של התחרות לאמנות דיגיטלית ואוטומציה בשנת 1996 ובשנת 1997 זכה בפרס Berninghausen Award למצוינות בחדשנות בחינוך. ספרו Ästhetik als Informationsverarbeitung משנת 1974 נחשב לאחד מהספרים הראשונים החוקרים את הקשר בין אסתטיקה, מחשוב ותיאוריות מידע בשדה המחקר של המדיה הדיגיטלית. עבודתו המחקרית הפורה כוללת גם מספר רב של מאמרים ידועים ומעוררי מחלוקת בנושאים של שוויון חברתי, טכנולוגיה ואינטליגנציה מלאכותית.

תכנית הכנס

9:30 התכנסות

10:00 דברי פתיחה
פרופ׳ יעל מוריה, דיקנית הפקולטה לעיצוב ולאמנות
ד״ר ינאי טויסטר, ראש היחידה להיסטוריה ופילוסופיה של אמנות, עיצוב וטכנולוגיה
ד״ר גיא טל, היחידה להיסטוריה ופילוסופיה של אמנות, עיצוב וטכנולוגיה

10:15 – 12:15 תיאטרון החוכמה (או: בין חפץ, ידע וחוכמה)
יו״ר מושב: פרופ׳ עודד היילברונר
ד״ר יונתן ונטורה, עיצוב חברתי והשילוב בין היסטוריה, תיאוריה ופרקטיקה
ד״ר לי ויינברג, [מערכי הבניית ידע במערב בעולם האוצרות מתבטלים לטובת היררכיה חדשה: האינטרנט הופך להיות הסמכות האוצרותית.]
גב׳ צילה חסין, טבע דומם, מידע חי [חפצים שאוגרים ידע על הבעלים שלהם.]

12:15 – 13:30 ארוחת צהריים

13:30 – 15:15 המוזר והמופלא: שניים באחד
יו״ר מושב: ד״ר מיכל גל
ד״ר פבלו אוטין, אפקטים של טרנספורמציה בסדרות וסרטי גיבורי על בשנות ה־70
ד״ר יעל יונג, ייצוגים של אלימות נשית וחפצים יום יומיים באתונה הקלאסית
ד״ר דיויד גוס, כיסא אקסום: המצאת מסורת צורנית כמקרה מבחן של עיצוב סִיפִּי (לימינואידי)

15:15 – 15:30 הפסקת קפה

15:30 – 17:15 מעבר לאנטומיה: הגוף, מהפנים לחוץ
יו״ר מושב: יונתן אמיר
ד״ר חנה פרוינד־שרתוק, פגיעה עצמית באמנות גוף רדיקלית
ד״ר אסף קרבס, פצעים, מלנכוליה והגוף הנוזלי
ד״ר נעמה שולמן, עולם הפוך: נסיך העולם והבתולה הטיפשה [הגוף של השטן מלא בצפרדעים ורמשים]

18:00 הרצאת מפתח: פרופ׳ פרידר נאקה (Prof. Frieder Nake)

The post מהסטודיו לסטודיולו: כנס בשנקר בהשתתפות המתמטיקאי והאמן פרידר נאקה appeared first on מגזין פורטפוליו.

המפגש בין ג׳רי שי־שריג ורונית בכר, שתי אמניות־מעצבות, הוא מפגש בין דיסציפלינות וחומרים זרים, שקו מחשבה מחבר ביניהם. בתערוכה Out of Line, שתיפתח בגלריה ביפו העתיקה ב־15.11 במסגרת שבוע האיור של תל־אביב־יפו, הראשונה מציגה עבודות רקמה בחוט שחור על בד בהיר, והשנייה יוצרת דימויי צלליות בחיתוך לוח מתכת דקיק, אשר מטיל צל נוסף על קירות הגלריה. על גבי הבד הרקום ובלוח המתכת החתוך – האיור הוא אובייקט בעל נוכחות חומרית פיזית ועם זאת קלה ומרחפת בחלל. את התערוכה אצרה חגית פלג רותם, עורכת שותפה במגזין פורטפוליו. בשבת, 17.11 יתקיים שיח גלריה בתערוכה בהשתתפות האמניות והאוצרת ובשבת 24.11 אירוע נעילה בהשתתפותן.

שי־שריג מאיירת יצורים ודמויות ברישום המשכי, שהולך ומתפתח ומתפרש על הדף כזרם תודעה. לדבריה, את ההשראה לסדרת העבודות היא שואבת מהרגל שרכשה בילדותה, כשהייתה יושבת בבית סבתה אחרי שעות הלימודים ומציירת לעצמה מעין ״חברים דמיוניים״. החוט והבד הם הכלים המיידיים שלה, והיא נוהגת לעתים לרקום גם ללא סקיצה ואיור בבסיס התמונה.

לקראת התערוכה צמצמה את הפוקוס לסדרה של סצנות גדושות בהתרחשויות, שאותן היא מעבירה בהמשך אל הבד ברקמת יד, המדגישה את אופיים החד־פעמי של האיורים. הבד מעניק להם רכות ותנועה, והחלק האחורי של הרקמה, החשוף לעין, מציג את סערת הרגשות שמתוכה נבעו הדימויים. העבודות מוצגות בתערוכה כמיצב היוצר סביבה שמקיפה את הצופה ודורשת תשומת לב לפרטים.

ג׳רי שי שריג מתוך Out Of Line. צילום: אבי ולדמן

רונית בכר מתוך Out Of Line. צילום: אבי ולדמן

בכר מצלמת דמויות והופכת את הצילום לאיור ידני, שכל חלקיו מחוברים בקו המשכי. לאחר מכן היא מתרגמת את האיור לחיתוך לייזר בלוח מתכת דק, כך שהוא הופך לתמונה שמטילה צללית על פני הקיר. לקראת התערוכה ביקשה מאנשים מסביבתה הקרובה והרחוקה ״לקפוץ למצלמה״ ויצרה סדרת דימויים דינמיים, המקפיאים את רגע הקפיצה באוויר ומעמידים בבחינה את כוח הכבידה, כשהדמויות ש״קפאו״ שבות לנוע דרך המתכת. התוצאה מייצרת שיח על קלילות וכובד, על נוכחות וצילה של נוכחות.

בתערוכה בכר מציגה את הדמויות הקופצות בגודל טבעי, כך שהאפקט הוא כמו מפגש עם אדם – או עם צילו. הדמויות מקיפות את הצופה ומושכות את העין להבחין בין הצללית החתוכה במתכת לבין צילה המוטל על הקיר.

הבחירה בחומרים לא־שגרתיים ובתהליכי ייצור המערבים ידיים נוספות הם חלק מהיצירה אצל שתיהן, שמגיעות מדיסציפלינות של עיצוב אופנה ועיצוב מוצר. בכר, מעצבת מוצר ויזמת, מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ חוקוק בצפון הארץ. היא בעלת סטודיו Shado לרישומי צל ומבצעת את העבודות בבית מלאכה מתמחה בדרום הארץ. עבודותיה מוצגות בגלריית Baboo SF בסן פרנסיסקו. שי־שריג היא אדריכלית בהשכלתה מתגוררת עם משפחתה בתל אביב, בעלת מותג האופנה JERRY. לקראת התערוכה הסתייעה ברוקמת פאטמה סלים מהעיירה לקייה בנגב. במסגרת שבוע האיור 2018 יזמה שי־שריג יחד עם ורד שפירא מצר לראשונה שיתוף ילדים באירועי שבוע האיור, בתערוכה ״ילדים מאיירים – אני והעיר שלי״.

רונית בכר. צילום: אבי ולדמן

The post Out of Line: ג׳רי שי־שריג ורונית בכר מותחות את הגדרות הקו appeared first on מגזין פורטפוליו.

פלסטר 6 היא תערוכת המכירה השנתית, שהכנסותיה מוקדשות לתמיכה בפעילות עמותת רופאים לזכויות אדם, המעניקה טיפולים רפואיים ומקדמת שוויון לזכות לבריאות. התערוכה תתקיים למשך סוף שבוע אחד בלבד, בתאריכים 24-22 בנובמבר בגלריה מינוס 1. בתערוכה ייקחו חלק כ־120 אמנים, מהמובילים בשדה האמנות הישראלי. העבודות יימכרו בשלוש קטגוריות מחיר: 4000, 20,000 ו־40,000 ₪.

בין האמנים המשתתפים: לארי אברמסון, מתן בן טוליליה, יפעת בצלאל, עדו בראל, רונית ברנגה, יוני גולד, אורית גולדמן, שירה גלזרמן, יאיר גרבוז, מיכל הלפמן, גל ויינשטיין, אילת זוהר, שרון יערי, רונה יפמן, Know Hope, טליה ישראלי, אדם ליף, סיגלית לנדאו, אלעד לרום, אוהד מטלון, אורלי מיברג, מיכל נאמן, כרם נטור, אורלי סבר, חנה סהר, רן סלווין, דוד עדיקא, גליה פסטרנק, זויה צ׳רקסקי, דני קרוון, שוני ריבנאי ועוד (לרשימה המלאה).

זמיר שץ

דוד טרטקובר

אורלי מיברג

השנה, רופאים לזכויות אדם הגבירה את פעילותה בתוך רצועת עזה, כשמתנדבי העמותה ביצעו עשרות ניתוחים. כמו כן העבירה העמותה ציוד רפואי ותרופות בשווי של כשני מיליון שקלים החל מתחילת השנה. כעמותה הישראלית היחידה שמכניסה משלחות לרצועה, מתנדבי העמותה מבצעים גם הכשרות מקצועיות לצוותים רפואיים בעזה בתחומים כגון כירורגיה, פנימית, בריאות נפש ועוד.

במקביל העמותה ממשיכה לספק שירותי בריאות חיוניים למבקשי מקלט וחסרי מעמד אחרים החיים בישראל. העמותה הייתה פעילה במאבק נגד גירוש הפליטים, כשמאות אנשי צוות רפואי יצאו באופן פומבי נגד הגירוש. העמותה ממשיכה להוביל לשוויון בבריאות בין פריפריה למרכז ומניעת הפרטת מערכת הבריאות, וכן עונה לפניות של מאות אסירים בשנה שמערכת הכליאה כושלת בטיפולם הרפואי.

כמו ארגוני זכויות אדם ועמותות אחרות גם רופאים לזכויות אדם מותקפת על ידי גורמים פוליטיים אזרחיים וממשלתיים, ונאלצת להדוף פרסומים שקריים כלפי העמותה. תמיכתם של אמנים רבים, מתערוכת המכירה  מחזקת את הסולידריות ומסייעת להמשיך את פעילות העמותה למען הזכות לבריאות.

גלריה מינוס 1, שוקן 18, תל אביב.
שעות פעילות התערוכה:
פתיחה – יום חמישי, 22.11 – 20:00-23:00
שישי, 23.11 – 10:00-14:00
שבת 24.11 – 11:00-22:00
הכניסה חופשית

דוד עדיקא

know hope

כרם נטור

The post פלסטר 6 בגלריה מינוס 1 appeared first on מגזין פורטפוליו.