האלמן, תערוכת היחיד החדשה של יואש פלדש, החלה כבר לפני כמה חודשים במודעה בעיתון ״הארץ״. אחריה צצו על לוחות המודעות בתל אביב מאות פוסטרים זרחניים, שהציעו לנערים ובחורים צעירים את אחת העסקאות המושמצות בהיסטוריה: 222 ש״ח במזומן למי שיהיה מוכן למכור את נשמתו לאמן.
בתערוכה האלמן יציג פלדש את התוצאות: דיוקנאות של שישה נערים שהסכימו לחתום על החוזה למכירת נשמתם, החוזים החתומים, תיעוד המפגשים הטקסיים עמם, ציור ענק שבו המוכרים מופיעים יחד כקבוצה, ועוד. גם המבקרים בתערוכה יוכלו להיפטר מנשמתם: במקום יימכרו 1,000 קופסאות גפרורים, שהאזהרה עליהן קובעת כי מי שידליק את הגפרור האחרון מסכים להעביר את נשמתו לפלדש.
מעבר לשאלות האתיות והאחרות העולות מקניית נשמות, פלדש – המוכר בשל הפרויקטים האינטרנטיים המתמשכים ״מתנה נהדרה״ ו״בתים חלומיים״ – מבקש בתערוכה האלמן לשבור את הזוגיות המסורתית לפיה לכל גוף יש נשמה אחת בלבד, ולבחון מצבים מרגשים יותר כמו מסירת הנשמה לאחר, חיים ללא נשמה, גוף אחד שמקננות בו נשמות רבות, והאפשרות של קהילה של נשמות הנסחפת יחד אל הנצח כקבוצה.
נמרוד כרמי – מרשמלו
בתערוכה האחות, שתיפתח במקביל, יציג נמרוד כרמי, בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל, את Sweet Sixteen: המשך של הדו-שיח הכואב שהוא מנהל עם אביו המנוח, האדריכל רם כרמי(שהותיר אחריו, בין השאר, את בית המשפט העליון בירושלים והתחנה המרכזית החדשה בתל אביב). זהו מיצב שיכלול 16 ארובות יצוקות בטון מתוק, שמעל כל אחת מהן תתנוסס עטרת של מרשמלו מעשה ידיו של כרמי הצעיר.
הארובות, שכרמי מעודד את המבקרים ללקק אותן, יוצבו במעגל גדול כמעין אנדרטה מסביב למכונת צמר גפן מתוק שתמלא את החלל בשערותיה האכילות. מצד אחד – קינה על הסגנון הברוטליסטי ועל האדריכל-האב אשר פיסל בבטון, ומצד אחר ניסיונו של כרמי הבן להקנות לבטון אופי חדש, פופי וייחודי – יציקת בטון שהיא פרטית שלו.
הפרויקט נעשה בהשראת התערוכה טיראז – רקמה מקומית, המוצגת במוזיאון לאמנות האסלאם ומפנה זרקור אל אמנות הרקמה הפלסטינית ואל האופן שיצרה אמנות זו שפה וזהות אצל הנשים הפלסטיניות. זהו שיתוף פעולה ראשון בין המוסדות והוא מתוכנן להמשיך גם הלאה בפרויקטים נוספים.
עדי קרני. צילום: בן מעודה
במסגרת הפרויקט, שיוצג למשך שבועיים במוזיאון, יציגו סטודנטים מהקורס ״עיצוב ולבוש בהשראה אתנולוגית״, בהנחיית לוסי דוד, קולקציות בגדים שיצרו בהשראת התערוכה. במהלך העבודה למדו הסטודנטים על מסורת הרקמה בלבוש הפלסטיני המלמדת בין היתר על זהות האישה הרוקמת ועל מעמדה הכלכלי והחברתי.
בהשראת מסורת זו הם עיצבו ויצרו קולקציות בגדים כשהם יוצקים עיצוב עכשווי בטכניקות עכשוויות. כך לדוגמה הסטודנטים השתמשו בפיתוחי רקמה בהדפסת תלת ממד, חיתוכי לייזר של פרספקס צבעוני בצורות השאובות מעולם העיטורים הרקומים בחוטי רקמה, חיתוכי לייזר בעור בהשראת הארכיטקטורה האסלאמית, רקמה בשרשראות כסף, הדפס רשת של רקמה אותנטית כהשטחה ופירוק הזיכרון ועוד.
אללא אדריס. צילום: בן מעודה
נדים שיבאן, מנכ״ל המוזיאון, רואה בשיתוף הפעולה חשיבות רבה להרחבת יכולתם האישית והמקצועית של הסטודנטים להתחבר למקורות ההשראה של המרחב שבו הם חיים: ״מאז שהוקם בצלאל התרכזה בו התמה המרכזית בתרבות המערבית. שיתוף הפעולה עם המוזיאון לאמנות האסלאם, המחזיק ומציג אוצרות תרבותיים לצד ספרייה עשירה וחשובה, מאפשר לסטודנטים להעמיק היכרותם עם אמנות ששורשיה במסורת המקומית האזורית, ומאפשר להם להתחבר למקורות השראה נוספים הקשורים למרחב, להיסטוריה ולתרבות שמייצגים תכני המוזיאון״.
תמרה יובל ג׳ונס, ראש המחלקה לצורפות בבצלאל, אמרה ש״הלבוש האתני הוא סיפורי התנ״ך של האופנה. בגדים אתניים נוצרו כמו אגדות עם, מתוך הצורך הטבעי של האדם להתקשט וליצור זהות של השבט או הקהילה. הלבוש האתני נעשה ברובו בעבודת יד, טקסטילים באריגות יד, רקמות שונות, מלאכות שעוברות כמסורת מדור לדור מאות שנים, מספרות סיפורים ומביעות סמלים. כך גם הלבוש הפלסטיני: שמלות מרהיבות ביופיין ואביזרים שונים שיצירתם, לצערנו, הולכת ונכחדת כמו בכל העולם.
״חשוב לנו במחלקה לחשוף את הסטודנטים למחקר של תרבויות הקראפט האלה שהולכות ונכחדות; לקבל מהן השראה וליצור עיצובים שלהם רלוונטיים לתקופתנו. והתערוכה היא הזדמנות נפלאה לסטודנטים לחקור וללמוד את המלאכות שנעשו בעבר״.
האמן המערב אפריקני ז׳ורז׳ אָדֶאַגְבּוֹ הכין מיצב במיוחד בעבור מוזיאון ישראל. הוא ריצף את הקירות ואת רצפת האולם בחומרים שאסף בבית ובשהיותיו בישראל, טקסטים שכתב וציורים ופסלים שייצרו על-פי הזמנתו עמיתיו מהסטודיו בבֶּנין, מולדתו. באמצעות חפצים אלה נפרשת לעיני הצופה רשת רעיונות ואסוסיאציות ובדרך זו הוא חושף קשרים ומכנים משותפים חזותיים ומושגיים המחברים תרבויות רחוקות מאוד זו מזו התרבות הישראלית והתרבות האפריקאית.
צילום: שטפן קלר
אדאגבו נולד ב-1942 – בן בכור למשפחה גדולה – בקוטונו, העיר הגדולה בבֶּנין. לאחר שהשלים לימודי משפטים ומנהל עסקים בצרפת הוא שב ב-1971 לארצו. אז החל יום-יום לסדר טקסטים וחפצים בחצר הקדמית של ביתו, עד שכעבור 20 שנה ׳״נתגלה׳״ בידי אוצֵר צרפתי. מאמצע שנות ה-90 הוא יצר מיצבים המושתתים על אותה שיטת עבודה בגלריות, במוזיאונים ובביאנלות ברחבי העולם; וקולו, רם ומיוחד, מהדהד באמנות העכשווית.
המיצב קשור-המקום מציג את מחשבותיו של אדאגבו על תרבות, על דת ועל פולקלור בירושלים ובאזור – וכן על אוסף המוזיאון. המיצב נפתח בתיאור צבעוני בסגנון קומיקס של ארונות הקבורה דמויי האדם הנודעים מהאגף לארכאולוגיה; משם נשאבים לעולם רב-שכבתי וחסר הייררכיה ובו דפדפות, ספרים, תקליטים, פסלים וציורים. למקצתם מאפיינים חזותיים משותפים – מוטיבים כגון כוכבים, או צורות כגון צדודיות של נשים – ואילו אחרים מעלים שאלות על מורשת ועל מסורת.
את ממצאיו כינס אדאגבו לא על-ידי חפירה אל תוך האדמה כדי לחשוף שכבות מן העבר, אלא באמצעות שיטת מחקר אמנותית, שאפשר לכנותה ׳״ארכאולוגיה אופקית׳״. הוא משוטט בסביבה, מלקט מפני השטח חפצים שבעיניו נקשרים זה לזה ושותל את האוסף התרבותי הסובייקטיבי שלו בחלל המוזיאון.
בתערוכה תוצג סדרה של 13 פורטרטים של גברים במצבים שונים, פגיעים ואישיים, באינטראקציה עם פרחים או צמחים – צילומים של לירון אראל, כוללים 13 אושיות מזוקנות: יוסי מזרחי, אסף גרניט, דני עמוס, ילדי השדה (גיא לנדאו ויהב סבן), יונתן ליפיץ, עוזי פיינרמן, אסף גורליק, אלון לי גרין, עמיחי מטיאס, אלון לנדא, יותם בקר ויונתן קרן.
בנוסף, במהלך השבוע תפעל במתחם חנות פופ-אפ של מעפילים, מותג לייפסטייל לגברים ישראליים שהוקם לאחרונה. הקונספט לתערוכה יצא מהשמנים לזקן של המותג, המכילים רכיבים טבעיים בלבד – תמציות של פרחים וצמחים שונים- במטרה להתנתק מהגדרות מקובלות וצפויות של נשיות וגבריות, לתת מקום לביטוי עצמי ולעודד אנשים להתחבר לעצמם.
ה-Makers (בעברית לעתים מכונים מייקרים או יצרנים) היא תנועה של יצרנים פרטיים וחובבי טכנולוגיה ביניהם מהנדסים, מעצבים וממציאים יצירתיים. המונח נתבע לראשונה ב-2005 על ידי דייל דוהרטי וכריס אנדרסון, ומנסה להכיל את אותם יצרנים ביתיים, מקומיים, אישיים שמפיקים תוצר פיזי חדש באמצעות פלאי הטכנולוגיה, השיתופיות הגלובלית, ויכולות פיזיות וידניות.
התפתחות רשת האינטרנט סיפקה את האפשרות לכל אדם, בכל מקום בגלובוס, להגיע למידע ולשתף אותו בקלות. ההתקדמות המהירה של הייצור הטכנולוגי הובילה לנגישות חסרת תקדים בעבור האדם הפשוט. טכניקות עבודה ידניות וממוחשבות מפורסמות בערוצי המדיה החברתית באלפיהן על בסיס יומי, ובכך חושפות את היצרנים לעולם תוכן מקצועי זמין וממוקד. במקביל להתפתחות הייצור העצמי והמקומי על ידי ה״יצרנים״ הטכנולוגיים (כדוגמת מדפסות תלת ממד על שלל מוצריהן), מעצבים ויוצרים מכל העולם מבינים את ההשלכות הסביבתיות של ייצור מוצרים תעשייתיים חדשים.
כתוצאה מכך מטרת ה״יצרנים״ היא הקטנת טביעת הרגל האקולוגית של מוצרים תוך כדי שימוש בחומרי גלם קיימים, ויצירת מוצר בר קיימא שישאר בחזקת בעליו שנים רבות לאחר הרכישה. על כן קמה התערוכה שאיגדה תחתה מספר יצרנים מקומיים מקרבת שכונת פלורנטין, בכדי להמחיש ולחשוף את הציבור לתוצריהם.
במסגרת התערוכה יציגו אסף עציון, אלי סער וארי ליברסון – חברי סטודיו DALE DESIGN – את MOLET, מערכת מידוף מודולרית מעץ ממוחזר של משטחי העמסה ישנים. בשנתיים האחרונות מעבירים חברי הסטודיו ביפו סדנאות לייצור MOLET, שבהן כל משתתף מעצב ובונה בעצמו את מערכת המידוף המתאימה לו והיפה בעיניו, בליווי המקצועי של הסטודיו. לאור הביקוש הרב הם החלו לתכנן גם ערכות להכנת MOLET בבית, ואחרי שנה וחצי של פיתוח, קולקציית הריהוט המודולרי של MOLET תושק בתערוכה. בנוסף, במהלך התערוכה יקיימו חברי MOLET סדנאות עץ בתשלום לבניית ריהוט ביתי ממשטחי עץ תעשייתיים.
התערוכה החדשה של מוש קאשי ״א-קאפלה״, שתיפתח בגלריה נגא ב-18.2, חושפת עבודות חדשות מתוך מחקר ציורי מתמשך של השנים האחרונות. בתערוכה הוא מציג מחזור עבודות רישום בצבעי שמן ולצידם גוף עבודות ציור גדולות מימדים.
סדרת רישומי השמן ASH FLORA נעשתה בצבע שמן מדולל, בטכניקה המזכירה רישום-חוקר של צמחים מאנציקלופדיות בוטניות. הדימויים מצוירים על משטחי קנווס כסופים וזהובים, המעניקים להם נוכחות תחריטית מלאה בפרטים. בסדרה זאת חושף קאשי בפעם הראשונה את העשייה הרישומית שלו, רישומים בצבעוניות מצומצמת ומרוכזת של דימויים צפים על הבד הכסוף.
מוש קאשי, ASH FLORA
לצדם מוצגים ציורי שמן בקנה מידה גדול יותר, שצויירו במקביל. אלה מרחיבים את טווח הציור הפנורמי של מוש קאשי למחוזות חדשים ומזוקקים יותר. בתערוכה זאת מעלה קאשי סוגיות החוקרות אופני ייצוג ואפשרות הנכחת הפעולה ״הג׳סטה הציורית״ לכדי דימויים נושאי משמעות באופן שהציור מתפקד כרישום והרישום כציור.
כותרת התערוכה שאולה מתחום המוזיקה (א-קאפלה, שירה ווקאלית ללא ליווי כלי) ואילו נושאי הציורים מחדדים את התימות שמעסיקות את קאשי בשנים האחרונות, ועיקרן חידוד הנבדלות והקשר בין הנשגב לטרוויאלי דרך מחקר ציורי עמוק, המקביל לגילוי המתח הקיים בין צליל ווקאלי לדממה מוחלטת.
קאשי יליד ירושלים, 1966, בוגר המדרשה לאמנות ובעל תואר שני מאוניברסיטת ברטון-הול לידס, אנגליה. מרצה בכיר באקדמיה לאמנות ועיצוב בבצלאל ועומד בראש מסלול פיסול במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית.
מידי לילה יהפוך החניון התת קרקעי של ה-SURAMARE (בתמיכת הייניקן) לגלריה שתפעל בכל יום החל מהשעה 20:30 בערב ועד השעות הקטנות של הלילה, שעות שמחוץ לשעות הפעילות האופייניות לעולם המוזיאלי.
התערוכה הראשונה של המיזם, ״הקומה העשירית״, מתייחסת לנושא המעבר בין חללים ולתנועה: מעבר תודעתי לעולם אחר או מעבר פיזי בין חללים. בעבודות שנבחרו מופיעים רמזים לתנועה, מעלה-מטה, קדימה-אחורה, עליון ותחתון, ומתקיים בהם אלמנט של התרחשות תוך ניסיון לייצר היפוך וקשר בין החללים בדרך רעיונית.
משתתפים: גילי אבישר, יוחאי מטוס, צחי ברוזה, wonky, אבי מוסל, ניר אדוני, שירלי שור, אורי דירקטור, יואב כהן.
העבודות נוצרו בהנחיית זאב אנגלמאיר, בהשראת צעצועים שיוצרו בארץ במפעל ״מאייר״, מפעל ישראלי ליצור צעצועים שפעל בשנות ה-50 וה-60, והיו הצעצועים הנפוצים בגני הילדים בכל הארץ. הסטודנטים עבדו במגוון חמרים וטכניקות: חלב נרות, פסולת תעשייתית, חוטי צמר, שאריות שקיות ניילון, לחם קלוי, ממתקים, שעועית וקטניות, פסולת חשמל ועוד.
בית הבראה לצעצועים בנמל יפו הוא אכסניה לתערוכת קבע של צעצועים ישנים, הדומים באופיים לאלה ששימשו השראה לפרויקט.
יריד האמנות העכשווית צבע טרי 2016 יתקיים ב-5-9 באפריל, בשטחו של יריד המזרח, בנמל תל אביב. זוהי שנתו השמינית של היריד, הגדול והמשפיע מסוגו בארץ. כבכל שנה יכלול היריד תצוגת גלריות מובילות, חממת אמנים, תצוגת עיצוב, פרויקטים מיוחדים ותערוכה תימתית שאוצרת יפעת גוריון, ממייסדות היריד.
את היריד הקימו ומנהלות גוריון ושותפתה שרון טילינגר. השנה חברה אל היזמיות חברת התוכן וההפקה פאזה, הפועלת בשדה האמנות, לשיתוף פעולה עסקי ארוך טווח. היריד מתקיים בשיתוף עיריית תל אביב-יפו ובתמיכת חברת UBS העולמית, נותנת החסות הראשית של יריד ארט באזל, המלווה את היריד הישראלי צבע טרי זו השנה השלישית ברציפות. בהיותו מחולל התרחשות משמעותי בשוק האמנות הישראלית נהנה היריד מתומכים נוספים ומשיתוף פעולה מצד מוסדות אמנות מובילים מהארץ ומהעולם.
צבע טרי מהווה נקודת מפגש בין שוחרי אמנות והקהל הרחב, שכבר למד לזהותו כהפנינג מרתק ומושך, לבין אמנים ואנשי מקצוע בתחומי האמנות והעיצוב. היריד מאפשר רכישת יצירות של מיטב האמנים בני זמננו, במחירים נגישים ובאווירת חגיגה. במסגרת חממת האמנים מוצגים אמנים שאינם מיוצגים בגלריות בארץ, שנבחרו בהליך מיונים ממושך. הסף העליון של מחירי העבודות בחממת האמנים לא יעלה על 14 אלף שקל.
גם הגלריות המשתתפות ביריד משקיעות מאמץ וחשיבה בהצגת פרויקטים מיוחדים, תערוכות שהוכנו במיוחד ואמנות מהשורה הראשונה. בין השאר מגיעים ליריד גם אוצרים עצמאיים עם פרויקטים שמקבלים במסגרת זו במה מתאימה.
בין הגלריות המשתתפות השנה נמנות: גלריה גורדון, גלריה גבעון, גלריה ליטבק, גלריה זימאק, פלורנטין 45, מיקה, דן, גלריה תירוש, מרכז גוטסמן לתחריט – כברי והגלריה לאמנות מודרנית, נצרת. לגלריות המקומיות יצטרפו גלריה LETO מפולין בתערוכת יחיד של האמן Radek Szlaga וגלריה A.antonopoulou.art מיוון בתערוכה זוגית של האמנים Mark Hadjipateras & Rania Rangou.
השנה אוצרת גוריון תערוכת-נושא ישראלית ובינלאומית תחת הכותרת Tilted. לדבריה, התערוכה תעסוק במצבו המעורער של האדם בעולם, מצב החרדה העכשווי והצורך למצוא נקודות איזון חדשות. במסגרת התערוכה יוצגו, לראשונה ביריד, מספר פרויקטים בינלאומיים: מיפן, יוון, סנגל, רומניה, פולין. אלה יוצבו בחלל התערוכה כמיצבים מיוחדים למקום.
במסגרת עיצוב טרי יציגו כ-20 מעצבים, ביניהם כמה המציגים ביריד כבר מספר שנים, כמו סטודיו קאהן ומיקה בר, ומעצבים בולטים המציגים לראשונה כמו קובי סיבוני ועוד. ״גם המעצבים היותר מוכרים התבקשו להציג גם הפעם פרויקטים שטרם נחשפו״, אומרת גוריון. ״משמעות המילה ׳טרי׳ בכותרת של צבע טרי אינה רק אמנים ומעצבים צעירים, אלא גם אמנים ומעצבים יותר ידועים, עם חומרים ויצירות טריות מהסטודיו״. ביריד עיצוב טרי ישתתפו בין היתר חברת סאגה, שי כרמון, שרה שוראקי זיסקין, סטודיו KAMIDORO מיטל קוממי, סטודיו דור כרמון, יובל טל ועוד.
קובי סיבוני, כיפוף ידני של חוט ברזל
גם השנה יתקיים הפרויקט המצליח ״הגלויה הסודית״, פרויקט הדגל הקהילתי של צבע טרי בשיתוף מוזיאון תל אביב החל כבר בשנתו הראשונה של היריד ומגייס כספים למלגות לנוער שוחר אמנות. הפורמט של הגלויה הסודית מושאל מאירוע שנתי שמקיים הקולג׳ המלכותי לאמנות בלונדון (RCA). ובמסגרתו מוצגות למכירה יצירות מקוריות בגודל גלויה, של אמנים ידועים לצד סטודנטים לאמנות.
השנה ישתתפו ביצירת הגלויות גם אמנים מחו״ל, באמצעות שיתוף פעולה עם מכוני התרבות הזרים הפעילים בארץ. בעקבות זאת יורחב המיזם ויוצגו כ-1,400 גלויות. הגלויות מוצגות כשאינן מזוהות (חתומות מאחור). הן נמכרות במחיר אחיד של 180 שקל. ״כבר היו מקרים שבהם מי שקנה גלויה שאהב הגיע בהמשך לסטודיו של האמן״, מספרת גוריון.
״במעקב רב שנתי אחר הקהל אנחנו רואים אנשים שכבר למדו להכיר את האמנות הישראלית, והחלו לעשות החלטות״, אמרה גוריון במסיבת העיתונאים להשקת היריד, שנערכה היום (ב׳) ב״פורום גבעון לאמנות״ בנווה צדק. ״בשבע שנים אנחנו רואות שהצלחנו להרחיב את בסיס האספנים – זה יכול להיות זוג צעיר שמגיע לראשונה ומהסס, ובשנה הבאה כבר מעז לקנות, ובשנה שלאחר מכן כבר מרחיב את האוסף בתחושת גאווה והיכרות״.
הגלריסטית נעמי גבעון הוסיפה: ״אנחנו נמצאים בתקופת ביניים, שבה אספנים מבוססים ירדו מהזירה והחדשים עוד לא מיומנים. היתרון והשליחות של צבע טרי הוא בכך שהוא מאוד פלורליסטי – בעוד שהגלריות מתמחות באג׳נדה שלהן ובאמני הגלריה. יש גלריות שמתנגדות לחממה אבל האג׳נדה הכללית של היריד היא אמנות ישראלית ואנחנו מאמינים בתמיכה באמנות שלנו ומשלנו – אנחנו זקוקים לאירועים מושכי קהל כדי להקים דור שלם של אספנים, בעלי רצון ותשוקה״.
גבעון מציינת שהתהליך שמוביל אדם להיות אספן מעמיק הוא ממושך. ״אדם שמתחיל לאסוף עד שיהיה אספן מודע ומדופלם יעברו עשר שנים. אנחנו תמיד צריכים לשחק אותה כאילו אנחנו בימים כתיקונם, אבל מתחת לפני השטח המצב כעת בחסר ודרושה חשיפה ודיאלוג. חסרה כאן מערכת שלמה שצריכה להתגבש ולהתגשם כדי שיקום דור של אספנים״. ומסכימה גוריון: ״היריד הוא חלק מאותה שאיפה לחינוך השוק והסרת החסמים שבין הקהל לאמנות ובין הצפייה לקנייה בפועל״.
סמאח שחאדה, עפרון על נייר
גוריון מציינת גם את הצלחת חממת האמנים, פיתוח ייחודי של היריד, ״שמספקת קרש קפיצה לאמנים בתחילת דרכם המקצועית, ובין הצלחותיה ניתן למנות 4 מתוך 5 זוכי פרס רפפורט היוקרתי בשנים האחרונות: מיכאל חאלק, איוה כפרי, עלמה יצחקי ושי יחזקאלי. בין בוגרי החממה והצלחותיה נמצאים אמנים כ-Know Hope, עידו מיכאלי ואלה אמיתי סדובסקי, שזכו ביריד לחשיפתם הראשונה, ואמנים כדרור דאום, ליאב מזרחי, אלהם רוקני, אוריאל מירון, אהרון עוזרי ואוהד מטלון – זוכי פרסים יוקרתיים, אשר מציגים בשנים האחרונות במוזיאונים ברחבי הארץ והעולם״.
לצד היריד יתקיים סלון צבע טרי, ובו ייערכו מפגשי תוכן והרצאות. הסלון יתמקם בטוקהאוס, מרכז חדש למפגשי הרצאות ושיח, שנפתח זה עתה ביריד המזרח. הבחירה לקיים את היריד באתר ההיסטורי שלל יריד המזרח בנמל תל אביב מעניינת, הן כמחווה ליריד ההיסטורי שנערך לראשונה ב-1932, והן כשינוי בסגנוננו של צבע טרי: עד כה, נדד היריד בין אתרים שונים, שטרם אוכלסו. בשבע שנותיו נערך היריד בכל פעם באתר שונה: ממתחם התחנה טרם פתיחתו לעסקים, דרך מחסן 1 בנמל יפו, המרכז הלוגיסטי של עיריית תל אביב, תיכונט והיכל הספורט החדש בצפון העיר. הכניסה לנמל המצוייד במגרשי חניה וגישה נוחה עשויה להעיד על הבשלת היריד, שמושך בכל שנה מעל 35 אלף מבקרים.
גם השנה תוצג ביריד חממת וידאו, שאוצר צוות המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב (CCA) בראשות סרג׳יו אדלשטיין. אוסף יגאל אהובי יוזם פרויקט מיוחד במסגרת היריד ובית המכירות הפומביות סות׳ביס ימשיך להעניק את פרס בחירת הפטיש לעבודה מתוך עבודות אמני החממה. מתחם עיצוב טרי ייתן לראשונה ייצוג למחלקה לקרמיקה וזכוכית של האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, ירושלים, שתציג בו את עבודות בוגריה.
הסדנה תתקיים בתאריכים 31.7 – 6.8 על ידי מיוחס-קובלנץ, המקימה והמנהלת הקריאטיבית של המותג הבריטי KUKKA והמעצבת הראשית של סטודיו KUKKA. מיוחס-קובלנץ הוזמנה באופן אישי על ידי אלכסנדר וון וג׳סאק – נשיא מוזיאון העיצוב של ויטרה והמקים של ״דומיין דה בויסבושה״. הדומיין, השוכן בדרום צרפת בתוך יער הנפרש על 607 דונם, מציע מגוון רחב של סדנאות כמו סדנת בד, זכוכית, עץ ומתכת בהדרכתם של מעצביםף אדריכלים ואמנים שוון וג׳סאק פונה אליהם, ביניהם חיימה חיון, סטודיו ג׳וב, אלבארו סיזה, פיטר מריגולד ועוד.
״כמעצבת, מאתגר אותי להשתמש במה שהסביבה הטבעית מציעה״, אומרת מיוחס-קובלנץ. ״ליער יש מקורות אור טבעיים משלו כמו גחליליות ופטריות זרחניות ואמצעים טבעיים לייצור חשמל. בסדנה נלמד להקשיב ליער ולטבע הסובב אותנו, ובסופו של דבר נייצר מנורות בנות קיימא תוך שימוש במקורות אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח. החומר המרכזי שאיתו נעבוד יהיה שעם, בשיתוף עם יצרנית השעם הגדולה בעולם, ונלמד על תכונותיו של אחד החומרים המעניינים והירוקים שהטבע מציע״.
מכללת תילתן תארח את אירוע יום האנימציה הבינלאומי ה-14 מטעם אסיפ״א ישראל, האיגוד הישראלי לאנימציה. סרטי ההנפשה הקצרים, פרי ידם של אולפנים, אנימטורים עצמאיים ובתי ספר מובילים להנפשה, מוצגים רק פעם בשנה, באופן חינמי ופתוח לקהל הרחב. סרטים אלו אינם נמצאים ביוטיוב אלא לרוב נמכרים לתעשיית הטלוויזיה ו/או מוקרנים בתשלום.
בנוסף הקהל הרחב מוזמן להשתתף בשתי סדנאות אמן, בהנחיית משה יהב, במאי ותסריטאי סדרות אנימציה, ותמיר אלחיאני, מסטודיו פאפיס תילתן, שבהן יתנסו המשתתפים בתהליך הפקת סרט אנימציה, וכן ילמדו כיצד מעצבים דמויות מונפשות ושובות לב.
בגלריה חזי כהן תיפתח ב-18.2 תערוכת יחיד חדשה של האמנית דרורה דומיני, לראשונה מאז 2011. דומיני, אמנית ותיקה ופעילה החל משנות ה-80 ומרצה בכירה לפיסול בבצלאל, היא גם אחת מהיחידות המאתגרות את הפיסול הגברי בישראל, תוך שילוב של פרקטיקות מסורתיות, כמו יציקה, ריתוך והרכבה. את התערוכה החדשה,"פ נ פועל נופל", אצרה טלי תמיר. התערוכה צמחה מתוך העניין המתמשך של דומיני בתהליכי התפרקות ופרגמנטציה של המרחב האורבני ועל רקע עבודות השיפוץ הרבות המתבצעות בתל אביב, בעיקר בחלקיה הדרומיים (שם היא מתגוררת): חפירות כבישים, החלפת מערכות ביוב וחשמל, הצבת פיגומים עטופים בבדי הצללה והחלפת ריצופים, הכרוכים גם בהרס עקבי של בניינים ישנים.
דומיני פיתחה שפה פיסולית המגיבה לחוסר היציבות של פני השטח והמרחב, כשהיא מחברת חומרים שנאספו מתוך חורבות בניינים, מדרכות וכבישים עם חלקים אחרים שטופלו בסטודיו, ו״הומרו״ לז׳רגון פיסולי ביציקות בטון וברונזה. ההכלאה בין חומר אצילי כמו ברונזה, המזוהה עם פיסול גבוה, לבין ברזלי פיגומים או אבני-מדרכה מתעתעת בצופה ומשבשת את הקריאה הפיסולית הנעה בין קלאסיקה לרדי-מייד, בין כיליון להחייאה.
התערוכה בגלריה חזי כהן תיבנה כהצבה בקומת הרחוב, כהמשך טבעי לסביבתה האורבנית הקרובה של הגלריה. ההצבה מורכבת משלושה מוקדים: במה מרכזית, עליה יוצגו כ-25 פסלים נמוכים; רישום קיר גדול בפחם, המייצג עיבוד של נוף-הריסות אורבאני בשילוב כתובת גרפיטי; ורשת בנייה התלויה על פיגום שיורד מהתקרה, ורגליו טובלות במי ״שוקת״, המכילה פרגמנטים מאתרי בנייה וחלקי פסלים במצבי התהוות שונים.
הפיסול האורבאני של דומיני מתכתב עם פיסול הברזל האנגלי של שנות ה-60 וה-70, ועם הפיסול הגברי בישראל. הכותרת "פ נ פועל נופל" מותחת קו בין אירועי מוות (״פה נקבר״ או ״פה נטמן״) לבין אירועי הנפילה ההולכים ומתרבים באתרי הבנייה בישראל בשל נוהלי הבטיחות הרעועים הנהוגים בהם, ובהרחבה – לזילות חיי הפועלים במרחב הנדל״ני הישראלי.
מדלן בושאן, ללא כותרת
הפסלת מדלן בושאן (Madeleine Boschan) מברלין תציג תערוכה שנייה בישראל: in which its gaze, bent merely on itself, upholds and gleams. בפסליה החדשים היא מזקקת את שפת הפיסול הרגשית, האינטימית והמופנמת, שאפיינה את פסליה עד השנה האחרונה, ועוברת לשפה צורנית מינימליסטית יותר. בגוף עבודותיה החדש היא בוחנת רעיונות אדריכליים שונים ומפסלת חללי מעבר ומרחבי ביניים שבאמצעותם היא חוקרת מושגים של מקום ושל זמן.
בושאן מציגה סדרה של מודלים מרחביים מוקטנים, מעין הצעות לפסלים מונומנטאליים שרובם דמויי שערים או אכסדראות עמודים, המנסחות אפשרויות של כניסה, מעבר, מפגש ואינטראקציה. פסליה שואבים השראה מאלמנטים של אדריכלות יוונית עתיקה – ערש התרבות האנושית – לבין מנגנונים חברתיים, ומציפה בכך שאלות חברתיות, אתיות ואישיות המלוות תמיד את יצירת החללים והמרחבים בעבודותיה.
בושאן נולדה ב-1979 בגרמניה, חיה ופועלת בברלין. עבודתה נובעת מחקירת צורות שונות של מרחבים קיומיים. היא שואבת השראה מתולדות המינימליזם, מאדריכלות יוונית עתיקה לצד פסלים שבטיים, כמו גם ממדעי ההתנהגות, ממדע בדיוני ובשנים האחרונות מתחום הספרות. מאז שנת 2008 השתתפה במספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בינלאומיות, ועבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים רבים.
עבודותיו של איל רגב נמצאות על התפר בין עיצוב לאמנות. בסיס רוב העבודות הוא הרדי-מייד: רגב מרבה להשתמש באובייקטים משומשים, מסיט אותם מהפונקציה שלהם, מחדש אותם ויוצר עבודות עם טוויסט. הוא מחייה חפצים שהפכו חסרי ערך, משתמש בחומרים קיימים ומוסיף להם ערך מוסף של פונקציונליות ועיצוב, תוך שילוב של עבודה טכנית תעשייתית עם עבודת יד. כל יצירה היא יחידה בסוגה, ועבודת היד ניכרת במיוחד בעיצוב גופי התאורה המבוססים על ענפי עצים.
״את סגנון העיצוב שלי אני מגדיר כאורגני״, הוא אומר, ״בתהליך טבעי שקורה תוך כדי יצירה, ללא כל חוקיות. העבודות מציגות את הדיוקן האישי שלי, העיצובים נוגעים במקום שאליו אני שייך היום ומקורם הוא הקיבוץ, שאליו חזרתי לאחר שנים רבות: הקיבוץ, השדות והחיבור לטבע״.
במוזיאון תל אביב לאמנות תיפתח ב-25.2 תערוכת יחיד ראשונה לאמן בן הגרי. התערוכה ״רצונו של קדר״ מוצגת במקביל במוזיאון רוז לאמנות, אוניברסיטת ברנדייס, מסצ׳וסטס.
עבודתו החדשה של הגרי כוללת סרט וידאו ומיצב המדמה סדנת קדר מן המאה ה-19. הסדנה מקובעת על במה מסתובבת ובמרכזה גלגל האובניים. הגרי בוחן מיתוסים קדומים באמצעות גלגל האובניים: על לידת הכד, לידת האדם, היוצר והיצירה. בניסיון לחזור לרגע בראשיתי, באמצעות היפוך של טכנולוגיה מסורתית של גלגל האבניים, מסובב האמן את הבמה, והכד נוצר מהתנועה הסיבובית שלה.
בסרט נחצה העולם באופן סימבולי לשניים: ״העולם העליון״ – המודרני, התרבותי, המודע, הטכנולוגי ו״העולם התחתון״ הריק, אולי חלוקה בין גן עדן לגיהינום. על הבמה מופיע הקדר האמריקאי פול שלף, ומפיח חיים בגוש חומר ההופך לכד. העולם השני נגלה בתנועת מצלמה הצוללת לתוך חשכת הכד המסתחרר.
פתח הכד משמש סימבולית כפתח מעבר בין העולמות, מסדרון המוביל אל עולם קדום ומיתי, הנשען על מיתוסים מקראיים ומצריים. במחשכי האדמה, האדם הראשון נולד מתוך הכד ומוּבל אל מותו, כלוא בתוך קיום אבסורדי וסיזיפי ללא אלוהות וללא גאולה, מגלם את העיקרון הדטרמיניסטי של מחזור החיים: לידה ומוות.
הגרי (34), זוכה פרס חמי פרוכטר לאמן וידאו ישראלי, הוא בעל תואר ראשון מהמדרשה לאמנות בית ברל ותואר שני באמנות מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. בעבר שימש ראש תחום הווידאו במדרשה לאמנות, בית ברל.
ביום שישי 26.2 תתקיים במוזיאון הרצאה של הגרי ושל אוצרות התערוכה, גנית אנקורי וענת דנון סיון.
ביתה הפרטי של דליה עשת הוא יצירה מתמשכת של אמנות ועיצוב. אחרי שצבעה אותו מהמסד ועד הטפחות במו ידיה – על קירותיו, רהיטיו, חפציו וכליו – יוצג הבית המיוחד בתערוכה שתיפתח ב-5.3. עשת (79) היא יוצרת רב-תחומית. בתערוכת היחיד החדשה שלה היא תציג פרויקט אמנות ועיצוב אישי, שעליו היא עובדת יותר משנה.
דליה עשת. צילום מולה עשת
בתערוכה שאצרו דורון פולק ואיריס עשת כהן יוצגו חפצים מטופלים מהמרחב החיצוני ומתחומי פנים הבית: גדרות, שלטים, רהיטים, תיקים מעוצבים, כלי אוכל ולבוש. בחלל העליון בגלריה יוצג חדר אמיתי מעוצב ברהיטים עטופי צבעים. עשת – שמשנות ה-60 עבדה כסטייליסטית לצילומי פרסום, לצד בעלה הצלם מולה עשת – חוקרת את החיבור בין מאפייניו של עולם האופנה וחידותיו לבין מרכיביה של היצירה הפלסטית התלת ממדית כמו סדרות של ציורים מגוונים, חללים חדשים ומעוצבים ומחברת צבעונית מפתיעה לסביבת הבית.
תערוכת יחיד מקיפה חדשה לאמן יאשה צירינסקי תיפתח בגלריה חנינא ותכלול ציורים, תבליטים ואובייקטים מהשנים האחרונות ועבודות חדשות שנוצרו במיוחד לתערוכה. צירינסקי, בוגר בצלאל (1984) ומהבולטים שבאמני סוף שנות ה-80, חזר לישראל ב-1993 לאחר שהות ממושכת בארצות הברית ובהולנד.
יאשה צירינסקי, colorful atom explosion
עבודותיו עוסקות בשפות הדמיה ושיעתוק מכניות שונות, אך עשויות במלאכת יד ציורית עמלנית ומדויקת, קשורות בדימוים מתווכים, שהעין העירומה אינה יכולה להתוודע אליהם באופן ישיר ובבת-אחת: פנים גוף האדם, כדור הארץ, פיצוצים אטומיים, ספינות ומכונות מורכבות וגדולות מדי. האובייקטים והפסלים-תבליטים הרבים שיצר עוסקים גם הם במורשת האמנות המודרנית ואסתטיקת המכונה המיותמת שלה, והם בעלי מראה חללי-עתידני-מודרניסטי, שהוא רואה אותם כמאובנים מהעתיד.
בעשר השנים האחרונות צירינסקי מיעט להציג בישראל, וזו הזדמנות להתוודע מחדש לעבודותיו, המשלבות ידע ומומחיות בטיפול בחומרים שונים במלאכת יד; לעבודות קודמות יותר שטרם נחשפו, כמו סדרת מפות העולם; ולעבודות שנוצרו במיוחד, כמו פיצוצי הפיקסלים הצבעוניים בצבעי שמן.
בסדרת עבודות חדשות שיוצגו בתערוכה ״רוח צפונית״, שתיפתח ב-27.2 בגלריה השיתופית בקיבוץ כברי, אריה ברקוביץ' ממשיך בדיאלוג ארוך שנים, בין האורבני לטבעי, בין המתועש לאורגני, בין גבוה לנמוך ובין אמת לצביעות.
ברקוביץ' עושה שימוש נרחב ברדי-מייד, חלקי חפצים, שאריות שהוא אוסף לצד בתי מלאכה וחומרים מהרחוב, מתחברים במקבצים מפתיעים והופכים תחת ידו לעבודות פיסול פואטיות. ציורים על גבי באנרים מודפסים לפרסום, שנחתכו בצורות חופשיות, מתארים אלמנטים אורבאניים, בנייה לא גמורה, חלקי בטון עם קוצי מתכת לצד צמרות עצים פרועות ברוח.
בתערוכה זו, מתייחס ברקוביץ', למצבו של הפליט, המהגר, האחר הנמצא באיום מתמיד. כל עבודה (ציור או פיסול) מכילה מערכות של ניגודים במקביל – פנים וחוץ, כאן ושם, נוכחות והעדר, גילוי וכיסוי – המחדירים תחושות של מתח וחידה.
האירוע שישיק את פעילות מאסטרס 2016 יהיה פתיחת תערוכת הבוגרים של התואר השני בעיצוב. התערוכה ״פיגומים״ מרכזת את עבודת 36 הבוגרים בשלושת מסלולי התוכנית – אודות עיצוב, ניהול עיצוב ועיצוב וטכנולוגיה. עבודות הבוגרים – שכולם הגיעו לתוכנית התואר השני עם רקע של עשייה – מדגישות את אופייה של תוכנית הלימודים אשר מבקשת להכין את בוגריה להגיב ולפעול בעולם משתנה במהירות על ידי קשר כפול – בין תאוריה לפרקטיקה מחד, ובין תמונת מצב עכשווית על סוגיות חברתיות, כלכליות, סביבתיות ופוליטיות.
התערוכה האכילה ״פונקציה של ביס״,שתתקיים בתאריכים 10-24.3 במסגרת הכנס השנתי של המסלול לניהול עיצוב, נהגתה לאחר מפגש האקתון של צוותים שהורכבו ממעצבי מוצר, מדעני מזון ושפים בעלי שם. התערוכה תבחן כיצד עיצוב משפיע על אוכל ומהווה מנוע לחדשנות תעשייתית וליצירה בינתחומית. בין הצוותים נמנים שפים מפורסמים כמו יובל בן נריה ממסעדת טאיזו, אביבית פריאל ממסעדת אוזריה, אייל לביא ממסעדת רוקח 73, הקונדיטורית מיכל בוטון ועוד, שעמלו ביחד עם מדעני מזון מהפקולטה לחקלאות ברחובות וביחד עם מעצבי מוצר בולטים בתחומם על הנגשת תחושות ותכונות דרך אוכל.
כל צוות יציג בתערוכה ביסים שמייצגים תכונות שונות שאנשים מתחברים אליהם – כמו אנרגיה, שמחה, רעננות, תשוקה, חדות, חוסן, אומץ, רגישות, רוגע ונחמה – ביסים שהורכבו מהרבה מחשבה וחומרי גלם הולמים, ושיהיו זמינים לאכילה.
פונקציה של ביס. צילום: נמרוד גנישר
״גוף שלישי + 2016״,הכנס השנתי של מסלול ״עיצוב וטכנולוגיה״, יתמקד במפגש בין עיצוב, טכנולוגיה וגוף, וידון בפוטנציאל שהטכנולוגיה מציעה לנו להעצים ולשפר את גופנו; פוטנציאל שמקסים ומעורר את הדמיון אך גם יכול להרתיע. כיצד ייראו חיינו בשנים הקרובות? אילו יכולות חדשות תעניק לנו הטכנולוגיה ואילו יכולות תנוון בתמורה? מה תפקיד המעצב והטכנולוג ביחס לעתיד זה? ומה מקומה של ביקורת? שאלות מסקרנות אלו ואחרות תועלנה במסגרת הרצאות, סדנאות, וכיתות אמן-מדען שיפגישו בין טכנולוגיה, מדענים, מעצבים ואמנים. הכנס יתקיים ב-16 וב-17 במרץ.
בין הכנסים ובמהלך תערוכת הבוגרים ייערכו סיורים, מפגשים עם בוגרים טריים, הרצאות ופעילויות נוספות סביב ובתוך תערוכת הבוגרים. בנוסף יוצגו תוצרי סדנת האורח השנתית ״סטריט וויו״ שנערכה בעכו ביוני 2015 בהשתתפות מנחים מהארץ ומחו״ל ובשיתוף פעולה עם פרוייקט ״קיימות עירונית״ של מכון ירושלים לחקר ישראל.
מתוך תצוגת האופנה של פרויקט האופנה הראשון של מפעל הפיס. צילום: אבי ולדמן
מפעל הפיס ממשיך לתמוך במעצבי אופנה ישראלים ומקדם את פרויקט עיצוב קולקציית ההלבשה, זו השנה השנייה ברציפות. במסגרת הפרויקט מפעל הפיס מזמין מעצבי אופנה להגיש הצעות לעיצוב קולקציית הלבשה חדשה, הכוללת לפחות 10 מערכות לבוש. ועדה אמנותית מקצועית, המונה מעצבי אופנה מובילים ודמויות בולטות בעולם האופנה הישראלי, תבחן את ההצעות שיוגשו ותבחר מתוכן עד 7 מעצבי אופנה שיזכו למענק בסך של עד 150 אלף ₪ לעיצוב והפקת קולקציית ההלבשה החדשה. חברי הוועדה האמנותית הינם: דורין פרנקפורט, מאיה נגרי, ששון קדם, שחר אטואן, מוטי רייף, מיכל צ׳יטיאט וענת ספרן. המעצבים שיבחרו יזכו ללווי מקצועי ועסקי על פי צרכיהם. הקולקציות החדשות יוצגו בשבוע האופנה גינדי TLV בניהולו ויוזמתו של מר מוטי רייף.
״אנו מזמינים מעצבי אופנה ישראלים זו השנה השנייה להשתתף בפרויקט שמעניק למעצבי אופנה רשת בטחון כלכלית ראשונית והכוונה מקצועית של טובי המעצבים בארץ״, אומרת דולין מלניק, מנהלת אגף התרבות והאמנות במפעל הפיס. ״תמיכה כספית בהפקת קולקציה היא רק שלב ראשון ובסיסי במהלך כולו, והמטרה העיקרית היא להנחות אותם ולסייע להם לבנות מותג משמעותי שיאפשר להם להישאר בתחום ולפרוח. הצלחת הפרויקט בשנה שעברה לימדה כי תמיכת הפיס בשיתוף עם מעצבי אופנה ותיקים עשויה להפוך את צעדיהם הראשונים של מעצבי אופנה בישראל לצעדים בטוחים ויציבים ועם זאת יצירתיים ומעוררי השראה ולהשפיע על עולם האופנה בישראל השפעה חיובית ומשמעותית".
הזוכים בשנה שעברה היו הד מיינר, אלירן נרגסי, רותם וניר גואטה למותג Hannah, גל שנפלד למותג Mews, אסף ריב, Muslin Brothers, נדב רוזנברג למותג Northern Star ורחל כהן למותג Common Raven.
את ההצעות למועמדות לפרויקט ניתן להגיש מ-21 בפברואר ועד 21 במרץ, באתר מפעל הפיס.
בעבודותיו החדשות, מבקש גילעם לבחון את הגבולות האפשריים של ציוריו ורישומיו. כמי שעבד בעבר עם חומרים תעשייתיים וצייר על גבי קירות ברחוב ובמרחבים ציבוריים אחרים, חוקר גלעם את שפתו הציורית המתגבשת בתוך הסטודיו הסגור, ומייצא אותה אל חללי תצוגה אחרים ולראשונה אל חלל מוזיאלי. חומרי הציור הבסיסיים (מצע הבד ומסגרות העץ למתיחת הבד) נחקרים על ידו כאובייקטים בעלי תוקף אמנותי, ויחד עם חומרים נוספים כמו פיסות פרספקס, נייר וקרטון הם חוברים לציוריו ויוצרים מן היבריד ציורי פיסולי המתייחס לקיר, לאור ולחלל.
בציוריו של גילעם מופיע לאורך שנים קונטור המתאר דמות אנדרוגינית בגדלים שונים, עירומה ומכונסת, לעיתים ישובה על כסא או ניצבת בחלל ריק. הדמות נטולת הפנים נראית כמי שנשאבו ממנה החיים או ככזו שממתינה להתמלא בזהות חדשה. הקו המגדיר אותה הוא גם הקו שמבודד אותה מהמשטח הציורי ומהדהד אל תוך הקווים במערך הפיסולי שנבנה מסביבה וביחס אליה. בתערוכה הנוכחית תצא הדמות מתוך הקנבס המלבני וגבולותיה יוגדרו מחדש בדיאלוג עם החלל.
גילעם, יליד 1977, אמן רב תחומי הפועל בתוך הסטודיו ובמרחב הציבורי במקביל, גדל באיטליה, חי ועובד בתל אביב. בעל תואר בהיסטוריה ופילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב וכן תואר בעיצוב מבצלאל. זוכה פרס פלדהיים בעיצוב (2010). השתתף בתוכנית שהות אמן של עמותת פעילה (2012). הציג בתערוכות קבוצתיות ויחיד בארץ ובחו״ל. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובחו״ל.
