GGJ, שמתקיים פעם בשנה במקביל ל-80 זירות ברחבי העולם, ומאורגן בישראל על ידי עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים – GameIS – ינוהל על ידי יעל מריץ, ראש בית הספר לפיתוח משחקים בתילתן, ויארח מתכנתים, מעצבי משחק, אנימטורים, ממדלים, מעצבים גרפיים, אנשי סאונד ועוד. פרט למטרה הסופית – פרסום משחק חדשני מוגמר, שנוצר בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי, באתר העולמי של Global Game Jam – הכנס מהווה הזדמנות לחוות נטוורקינג בתנאי מעבדה. נושא העל של ההאקתון סודי וייחשף אך ורק ביריית הפתיחה של הכנס בבוקר שישי ה-29.1.
ההשתתפות ב GGJ16 אינה כרוכה בתשלום אך מותנית בהרשמה מראש.
בצל הדיבורים על מותו של הדפוס, ספרי אמן נמצאים כיום בפריחה בכל רחבי העולם. ירידי ספרי אמנות מתקיימים בשנים האחרונות בלונדון, ברלין, פריז, טוקיו, לוס אנג׳לס, ניו יורק (בו השתתף גם ארטפורט) ועוד. בינואר 2015 נערך יריד ספרי האמן הראשון בארטפורט תל אביב. לאור הצלחת היריד, העניין והסקרנות שעורר ומאות המבקרים שהגיעו, יריד הספרים חוזר ומציע בשנית את הגרסה האמנותית לשבוע הספר – סוף שבוע בו אמנים יציגו וימכרו את ספרי האמן הייחודיים שלהם, ויאפשרו הצצה לפרויקטים המודפסים שלרוב לא מוצאים את דרכם אל חנויות הספרים הרגילות.
למעלה מ-30 ספרי אמן חדשים שיצאו במהלך השנה האחרונה ייקחו חלק ביריד, לצד למעלה מ-100 ספרים נוספים. חלק מהספרים נכרכו ביד, חלקם הודפסו בבתי דפוס, חלקם הוכנו במכונות צילום ביתיות. יש ביניהם ספרים שממשיכים פרויקט שהוצג כתערוכה, רבים מהם הם פרויקט אמנותי שחי רק בדפוס, כולם אובייקט אמנותי שעומד בפני עצמו ומרחיב את פעילותו של האמן.
היריד פתוח לציבור ללא תשלום. כל ההכנסות מהמכירות מעוברות ישירות לאמנים המשתתפים. במסגרת היריד יתקיימו מפגשים, שיחות ופעילויות לכל המשפחה:
יום חמישי 20:30 – פרפורמנס של שירי טרקו
יום שישי 11:00 – מיכל סהר ודורון רבינא משוחחים על עיצוב ופרשנות 12:00 – נועה צדקה – כמה מילים על הספר שכתבתי וצילמתי: המעבר בתעלות הדמע תקין ויש שם חתול קטן מאוד שדופק עכבר קטן 13:00 – ג׳וזף דל פסקו מדבר על מגזינים 14:00 – זאב אנגלמאיר – מסע לוולגריה – טקסטים ותמונות, המלצות לטיול לארץ המובתחת, מדריך: ז. אנגלמאיר
מתוך ספר אמן של שחר שריג
יום שבת 10:30 – סדנת ספרי אמן לילדים בהנחיית עדן בנט (גילאי 6- 12)** 12:30 – סדנת ספרי אמן לילדים בהנחיית עדן בנט (גילאי 6- 12)** 14:00 – איאן סטרנהל מדבר על ספרי אמן 15:00 – מרב סלומון – תרגילים בפואטיקה חזותית 16:00 – גוסטבו סגרוסקי וגליה פסטרנק משוחחים על הרגלי צפייה ותיעוד, על יופי ואהבה. בשיחה ינסו השניים לענות מדוע חשוב עבורם לסכם פרקי עבודה בספר אמן
במיצב ״המרכולת של אורן״, חלל גלריה משונע הצר, הארוך ובעל הוויטרינה השקופה הפונה לרחוב, ילבש צורה של המכולת השכונתית המוכרת. במיצב, השואב השראתו מפרוייקטים כגון ״החנות״ של קלאוס אולדנבורג והפופ שופ של קית׳ הירינג, יציג פישר בצפיפות עשרות עבודות רישום ופיסול שתורגמו למוצרי יום יום הנצרכים על ידי האוכלוסיה, במודע ושלא במודע. בעבודות כמו ״דמעות על כרית״, ״חתיכה מהספסל עליו התנשקנו לראשונה״ ו״ערכת סלפי לבד בשקיעה״, פישר מגיב לסטריאוטיפים חברתיים מוכרים ומציע פתרון אוטופי על ידי ״מוצריו״ לקונפליקטים חברתיים, פוליטיים ורגשיים המתקיימים במציאות הישראלית העכשווית.
התערוכה תרכז את עשייתו של פישר בסטודיו כפסל, כרשם וכאמן הפועל במרחב הציבורי בשנים האחרונות. במהלך הפתיחה יתקיים אקט של להקת המסך הלבן, שיהווה חלק מהמיצב.
יריב שדה, מנהל עיצוב מוצר וחדשנות, מרצה וכותב בתחומי ניהול עיצוב. בעל תארי Master of Scienceו(.M.Sc) בעיצוב מוצר וחדשנות (טכניון) ו-B.Sc.T.E בעיצוב תעשייתי (מכון טכנולוגי חולון). יריב ייסד וניהל את חברת Igloo Design, המתמחה בפתרונות עיצוב ואסטרטגיה, ואת חברת ההזנק קימונקס, המתמחה בפתרונות ניהול מידע תעשייתי ומסחרי. הוא זכה ב-11 פרסי עיצוב ישראליים ובינלאומיים, בין היתר RedDot ,IF ו-IDEA.
לשדה, שמחזיק במספר רב של פטנטים בינלאומיים, ניסיון וידע רב בשילוב של תחומי העיצוב וטכנולוגיות מתקדמות. ניסיונו באקדמיה כולל חבר סגל בטכניון בלימודי עיצוב מוצר במסלול לתואר שני בפקולטה לארכיטקטורה, מרצה אורח במכון הטכנולוגי חולון, ומרצה אורח בכנסים ואירועים בתעשייה בארץ ובחו״ל.
״בעשור האחרון אנחנו עדים לשינוי תפיסה״, אמר שדה. ״משוק מוטה ביצועים עברנו לשוק מוטה חוויה, שבו תפקידו של המעצב גדול ומשמעותי מאי פעם, והמעצב החדש ממוקם בחזית, ובהנהלות של חברות מובילות. כמו כן, אנחנו בתחילתה של מהפכה תעשייתית שלישית, שבה הכוח עובר ליצרנים הקטנים. כל זאת מחייב את האקדמיה לחשוב אחרת ולהיות ערה לשינויים ולתנודות השוק. בתפקידנו להכשיר את הדור החדש של מעצבי העתיד״.
פרופ' אשר טישלר, נשיא המסלול האקדמי של המכללה למינהל, אמר ש״המכללה למינהל בכלל ובית הספר לעיצוב וחדשנות בפרט שמו להם נס ודגל לקדם את הקשר בין התעשייה לאקדמיה, ובין סטודנטים לאנשי מפתח וחברות מובילות – כדי לחזק ולהעצים את החיבור לפרקטיקה בכל משך הלימודים. מכאן, שהבחירה ביריב שדה, בעל העבר העשיר של עשייה והצלחות רבות, הינה טבעית. יכולותיו של יריב יחד עם ניסיונו האקדמי יקדמו את בית הספר לעיצוב וחדשנות על שלל תאריו. כמו כן, אני רוצה להודות לפרופ׳ יעקבי-וולק על השנים שבהן הקדישה, בנתה ואפיינה את החוג לעיצוב פנים, לימים בית הספר לעיצוב וחדשנות, ולברך אותה על תפקידה החדש״.
לפני שש שנים החלה עדה ורדי לאסוף חומר אודות שפיצר, יחד עם אביה, אריאל ורדי, שהיה חבר קרוב של שפיצר, ומרון ארן מבית המכירות קדם. השלושה לא הבנו איך עד היום לא ראה אור ספר המתעד את עבודותו המרשימה והמשמעותית, וכיצד שמו של שפיצר הולך ונעלם.
ורדי היא מעצבת גרפית עצמאית המתמחה בעיצוב ספרים ומרצה לעיצוב. אוצרת התערוכה ועורכת הקטלוג דפוסים משתנים – מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר – המוצגת בימים אלו במוזאון ישראל. במהלך המחקר על התערוכה הגיעו עדה ורדי, אריאל ורדי ומרון ארן לארכיון שפיצר, שהיה סגור למעלה מ-30 שנה, ומצאו שם חומר ארכיוני מרתק ועשיר מאין כמוהו. מהחומרים הארכיונים הם תוו ביוגרפיה מקצועית לשפיצר ובמקביל שלחו כמה מספרי תרשיש לקבוצה של אנשי רוח וספר וביקשו מהם לכתוב על הקשר בין תוכן וצורה, הבא לידי ביטוי מדויק בעבודתו של שפיצר. הספר מבוסס על רשימות אלו המופיעות לצד ספרי תרשיש (כמעט כולם) – מצולמים בגודל אחד לאחד.
בין הכותבים לספר: אריאל הירשפלד, דרור בורשטין, גדעון אפרת וגילה קפלן. בתחילת הספר מופיע פרק הביוגרפיה ובסופו קטלוג ספרי תרשיש מלא ומועדכן. הספר הוא ספר עצמאי ותמכו בו עד עכשיו מפעל הפיס וקרן רבינוביץ׳. לקראת צאתו ייצר הטיפוגרף ינק יונטף גרסה דיגטילית לאות ״רוממה״, אות ששפיצר עיצב בשנות ה-50 ולא זכתה להכרה. כותרות הפרקים בספר והטקסט של העטיפה מסודרים באות זו, וכשהעבודה על המשקל הכבד תסתיים, הוא יופץ תחת השם ״רוממה שפיצר״.
בתערוכה תציג דז׳לדטי קולקציה עשירה של פרטי לבוש one of a kind סרוגים בעבודת יד. הפריטים עשויים בטכניקה המשלבת סריגה ואריגה, שאותם היא משלבת במכונת סריגה מכנית. העבודות אינן ניתנות לשכפול וערך הזמן ניכר בהן, הן מבחינת השעות הדרושות ליצירת כל פריט וכל פרט, והן מבחינת הרלוונטיות שלהן: החוטים מהווים כלי לביטוי יצרי ואקספרסיבי, שעימו היא יכולה לצייר על הגוף.
המעבר בין משטח סרוג דו ממדי לפריט לבוש תלת ממד מרתק את דז׳לדטי: היא יוצרת משטחים סרוגים שסרטי משי משולבים בהם באריגה. משטחים אלו מתחברים לאוביקטים תלת ממדיים והופכים לבגד. אחד המוצגים הבולטים בתערוכה הינו סריג מוזהב העשוי בשילוב של כמה טכניקות המביאות עושר חזותי וחומרי. התוצאה עומדת בפני עצמה או נלבשת על גוף האדם, תוך ניהול דיאלוג מתמיד עימו.
שם התערוכה נגזר מצבעוניות העבודות. העבודה עם הצבע האדום – המשך לפרויקט הגמר של דז׳לדטי (שנקר, 2010) – מאפשרת לה להגיע לגוונים עמוקים וצורות אמורפיות. דרך הצבע הכחול היא מציגה צורניות מובנית, והזהב הגיח בהפתעה דרך סרטי זהב שקיבלה במתנה מנאורה ורשבסקי, מעצבת הטקסטיל המיתולוגית מימי משכית. סרטים אלו, שנארגו בעבודת יד במפעל קטן בדרום צרפת, היו מיועדים להיארג בשמלות של משכית ונשמרו מאז אצל ורשבסקי, שלאחר מפגש מקרי עם דז׳לדטי מצאה לנכון להעניק לה את סרטי הזהב.
התערוכה מהווה בעבור דז׳לדטי פלטפורמה להצגת עולם המתקיים במרחב שבין פעולת הסריגה המסורתית אל מול עשייה עכשווית וציורית. תוך כדי כך היא מבקשת להחזיר עטרה ליושנה, ולתת ביטוי עדכני למלאכת היד ההולכת ותופסת צורות חדשות אל מול התפתחות התעשייה והטכנולוגיה. שאיפתה של דז׳לדטי היא הרחבת הסטודיו לבית מלאכה שעוסק בעיצוב וייצור פרטי לבוש סרוגים בעבודת יד בכמויות גדולות.
הפרדת צבעים היא מונח מתחום דפוס האופסט שמשמעו הפקת ארבעה פילמים נפרדים לכל אחד מארבעת צבעי היסוד. עם התפתחות המחשוב וטכנולוגיית הדפוס התייתר הליך הפרדת הצבעים וכפועל יוצא פעולת הדַפּס. אל צבעי הפרוצס התווספה קשת רחבה של צבעים המופקים מראש בייצור תעשייתי ומותקנים במכונת הדפוס במתכונתם הסופית.
פנחס כהן גן, ללא כותרת, 1974. אוסף בנו כלב
בתערוכה, שתחנוך את חלל הגלריה בבית ספר בסיס המתחדש, יציגו מבחר אמנים עבודות ציור, פיסול, צילום וּוידיאו, חלקן תלויות-מקום (site-specific). אינדקס צבע אישי שבחרו האמנים המשתתפים בתערוכה להנכיח ביצירתם, ממיר בהשאלה את פעולתו הידנית של הדַפּס, שהוחלפה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר. אולם בעוד שמהלך הפרדת הצבעים הטכני נסתר (ככל פעולה יצרנית שמושאה הוא התוצר הסופי ופעולות אחורי הקלעים אינן רלוונטיות לצרכניו), ורמז לו מתחוור רק בעת זליגת צבע לא רצויה (טעות ייצור) שמותירה נימת גון עכור והופכת לפיכך את המוצר לפגום, הרי שבעבודות שבתערוכה התהליך, אף אם זה סטה מנורמות אסתטיות שגורות או מאידיאה של ״יחסים נכונים״ בין צבעים, והתוצר (הדימוי) חד הם.
זיקוק הפלֶטה האישית למספר צבעים מצומצם עד לכדי שימוש בצבע דומיננטי אחד מעקר מיסודו את המנעד הכמעט אינסופי של מניפות או סרגלי הצבעים התעשייתיים, שנוסחו שרירותית וייצורם המוני. בתוך כך מתערערות פרקטיקות שונות של סיווג ומיון, שבהן משמש מנעד הגוונים ותת-הגוונים כמורה נבוכים לסימון קטגוריות שונות (במפות ובמסלולי תעבורה למשל) או נרתם לשירות אסתטיקת צבעים שיווקית, שבה הוא מזוהה עם סמליל מסחרי או מוצר, וסיווגו הצבעוני הופך מצד אחד לחלק מיעילותו הפונקציונאלית של זה ומצד אחר למדד כוזב לטווח אפשרויות צרכני אינסופי לכאורה.
במסגרת הפעילות דף הפייסבוק של בירה מכבי הזמין אמנים ומאיירים להציע את יצירותיהם, ומתוכן נבחרו היצירות המוצלחות ביותר שיודפסו על תחתיות בירה מכבי ויחולקו במקומות אסטרטגיים בחיי הלילה ברחבי הארץ. בפעילות שנמשכה חודש הוגשו מעל 500 עבודות של אמנים מרחבי הארץ ומתוכן נבחרו 50 עבודות שיוצגו בתערוכת ״מכבי ART״ ו-15 יצירות שהודפסו על גבי 30,000 תחתיות בירה שיחולקו בברים, פאבים ומועדונים מובילים ברחבי הארץ.
התערוכה תנדוד מהכולי לעמא ברחבי הארץ ותוצג בברים וגלריות נבחרות, כשהכניסה לתערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב: במתחם RedLine באר שבע בין התאריכים 7-11/2/16; בבר ״היווניה״ בראשל״צ, בין התאריכים 22-27/2/16; בבר הקסטה בירושלים, בין התאריכים 9-13/3/16.
דניאל גרסטיין, בומי הינשוף
רשימת האמנים והיצירות שנבחרו:
אורי זא״ב סגל מיהוד עם העבודה ״בינת השכוי״ – פעולת הציור של זא״ב סגל מייצרת הכלאה בין עולם החי לבין האמן, כך שהוא מופיע באופנים שונים כדמויות של עופות ויונקים, ממשיים ומיתולוגיים, שמנכיחים את המתח שבין עוצמה לפתטיות שמגולמת בגוף.
אליעד בר מקרית מוצקין עם העבודה ״ספינקס״ – הציור של בר מתאר פסל ענק של חתול ספינקס בעל פנים אנושיים, שנחשף בצלע ההר בעקבות גשמים.
אלעד מועלם מירושלים עם העבודה ״The black horse״ – איור שנעשה באמצעות עט פיילוט 0.4 שחור, שהתחיל בכמה קווים קטנים ואז הפך לאובססיבות של קיווקוים (Cross Etching) שיצרו את הדמות של הסוס.
אסף בן ארוש מקיבוץ גלאון עם העבודה ״חממה״ – העבודה ״חממה״ נוצרה במסגרת סטודיו Poink שבו חבר בן ארוש, כברכה לחג המולד, שמציגה את סנטה קלאוס מאושר בחממה שלו בשעה שבחוץ יורד שלג.
גיא טרפלר מתל-אביב עם העבודה ״סבתא בישלה דייסה״ – העבודה היא חלק מסרטון אנימציה שטרפלר יצר בשנה הרביעית בלימודים במחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון. היא מבוססת על סיפור הילדים המוכר, סבתא בישלה דייסה, רק שהוויז׳ואל נותן טוויסט בעלילה והופך את הסיפור למבוגרים בלבד.
דיאנה פטליצקי מנתניה עם העבודה ״Inside out״ – העבודה של פטליצקי מייצגת בעבורה את בליל המחשבות והתחושות הקיימות בראשינו באופן יום יומי. בעבודה ישנו ביטוי למערכות יחסים בין בני אדם, חברויות, השכלה ולימודים, אפשרויות מחיה, והמרדף אחרי עצמאות וכסף.
דניאל גרסטיין מנס ציונה עם העבודה ״בומי הינשוף״ – העבודה היא אילוסטרציה שחור ולבן של ינשוף מרובה פרטים, ונעשתה בעקבות השראה שגרסטיין קיבל מבחורה ערבייה שלמדה איתו, ולימדה אותו מדי פעם מילים בערבית. פעם אחת היא באה ללימודים לבושה בחולצה עם ציור של ינשוף, ואמרה לו שבערבית ינשוף נקרא בומי.
הילה שפיצר מבאר שבע עם העבודה ״אני אוהבת את חדר השינה יותר״ – העבודה הינה חלק מפרויקט של שפיצר שהיא יוצרת בשנתיים האחרונות, הנקרא ״בתים של זרים״, ובמסגרתו יצרה קשר עם אנשים דרך רשתות חברתיות וביקשה להגיע אליהם הביתה כדי לצייר אותם ואת הבית שלהם.
ורד קורן, היפים והאמיצים
ורד קורן מתל אביב עם העבודה ״היפים והאמיצים״ – העבודה עושה חיבור בין תמונה של הזמרת דולי פארטון, מילואימניק ישראלי והסט של הסדרה ״היפים והאמיצים״. העבודה נעשתה בטכניקה של טושים על נייר המאפשרת ״טייק אחד״ בלי אפשרות לתקן ולחזור אחורה.
זיו שמח מתל אביב עם העבודה ״Space Audition״ – איור פיקטיבי לאסטרונאוט בטראומה שלוחם את דרכו בחזרה לכוכב הבית שלו. העבודה נעשתה על ידי שימוש בדיו ומרקרים.
טל גולני מתל אביב עם העבודה ״On The Road״ – בעבודותיה עוסקת גולני בחלל ובהוצאתו מההקשר המקורי שלו. העבודה הנ״ל שלה מבוססת על שקופית שצולמה בשנות ה-70, והמטרה הייתה לקחת דימוי ולהפוך אותו לבמת הופעה/הצגה ניידת בלי הקשר של מקום וזמן.
טליה כהנר מאלון הגליל עם העבודה ״שעות בשמש״ – בעבודה זו כהנר עושה שימוש בצבעי מים ועליהם עט 0.4 שחור. בציור מתועד היום הראשון בטיול של חברות לים – המים עדיין היו קרים, אבל היה מספיק חם בשביל להישאר שעות בשמש.
יהלי זיו מרמת השרון עם העבודה ״מסיבת בריכה״ – האיור נעשה בעבור חבורת הטושים, שבה זיו חברה, ובעיקר היווה קונטרה של סטייל שיק וקרירות ביום מהביל ושטוף זיעה של קיץ ישראלי.
יהונתן כתב מירושלים עם העבודה ״Duo״ – בעבודה ביקש כתב להמחיש את הדואליות והתקשורת בין הדמויות ואת ההרמוניה ביניהן. לשם כך הוא השתמש בצורניות הגוף הרוקד/מבצע קפיצה ובהנצחת הרגע. הצבעוניות המעט ״ניאונית״ אפשרה לו ליצור קונטרסט בין הרקע לדימוי המרכזי, ומעבר הצבעים נועד ליצור תנועה מול הסטטיות של הדמויות.
נעמה ורטנבורג מתל-אביב עם העבודה ״סיבוב מהיר״ – הציור נעשה בטושים ועט דיו, בהשראת סיפורים של חבריה של האמנית על חוויותיהם במכבסה האוטומטית השכונתית, וגם חוויות המתנה שלי בחללים ציבוריים.
חגית פלג רותם תכסה באופן שוטף את תחומי האמנות ותתרום לביסוסו של פורטפוליו כמגזין עיצוב ואמנות מוביל ומשפיע. האתר, שנפתחכבלוגאישיבשנת 2005, הפךעםהשניםלאתרתוכןשמפרסםמידייוםכתבותבתחומיהתרבותהחזותית – עיצוב, איור, אמנות, אדריכלות, אופנהועוד. בשנת 2015 ביקרו באתר בכל חודש 10,000-15,000 קוראים (unique). אלה נחשפו לכ-600 אלף דפי ראיונות, מאמרים, טורי דעה וחדשות.
יובל סער (בצילום של מירב בן לולו) וחגית פלג רותם
יובל סער: ״מזה זמן רב הרגשתי שהגיע הזמן להרחיב את צוות הכותבים והעורכים של פורטפוליו, וחיכיתי לאדם הנכון, כזה שמצד אחד יתאים לרוח המגזין ותכניו, ומצד שני יביא איתו מטען, ידע וכישרון שיגבשו תרומה אישית וייחודית לאתר. אני עוקב אחר ומכיר מקרוב את חגית פלג רותם ואת עבודתה, ואני משוכנע שהיא הבחירה הטבעית, הנכונה והברורה מאליה.
״לאורך השנים התרשמתי מהסקרנות ומהאהבה שלה לתחומים הרבים שהיא מסקרת, ואני שותף לנכונות ולרצון שלה לפנות לא רק לקהל המקצועי המצומצם, אלא לסקר את תחום התרבות באופן שמנסה לפרוץ מחסומים, ולתווך לקהל הרחב את ההתרחשויות הרב תחומיות בשדה האמנות בארץ ובעולם.
״היצירה בארץ שופעת, האקדמיה מלאה בכשרונות צעירים שמחכים לרגע שלהם לפרוץ, אולם בעקבות המשבר שעובר עולם העיתונות (בעיקר המודפס) מצטמצמים שטחי הכיסוי לתחום האמנות והעיצוב, והם זוכים לפחות תהודה. אני מאמין שהתרחבותו של פורטפוליו מעניקה מענה למהלכים אלה. דווקא בזמנים האלו אני רואה חשיבות בקיומו של פורטפוליו כמגזין עצמאי שאינו מונע משיקולים מסחריים״.
בזכות 11 השנים שבהן הוא קיים, פורטפוליו מהווה ארכיון של כתיבה עצמאית על עיצוב ותרבות חזותית ברשת. בין הנושאים שאותם כיסה האתר ב-2015 אפשר למצוא את שבוע העיצוב של מילאנו; פרוייקטי הגמר המצטיינים במחלקות לתקשורת חזותית; שבוע העיצוב ההולנדי באיינדהובן; המיתוג המחודש של האוניברסיטה העברית; ליווי חודשי ההקמה של התערוכה ״סביבות עבודה״ בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב; דיסמלנד, אירוע האמנות המדובר של השנה שיזם בנקסי; המעצבים הישראלים שעיצבו את Google Trends; ליווי העבודה על שבוע העיצוב חולון בשיתוף מכון טכנולוגי חולון; אחורי הקלעים של תצוגת האופנה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר; ועוד.
* * *
חגיתפלגרותם עיתונאית ועורכת, מרצה ומדריכה סיורי אמנות ותרבות חזותית בארץ ובחו״ל. אוצרת פרויקטים אמנותיים ורב-תחומיים. בעלת תואר שני בתקשורת ומדיה (אוניברסיטת חיפה) ותואר ראשון בלימודים קוגניטיביים ובלשנות (אוניברסיטת תל אביב). מומחית בנושאי תרבות חזותית, אמנות, עיצוב, ארכיטקטורה, טרנדים אורבניים ועוד. חוקרת מגמות בסגנון חיים ותרבות הצריכה, תופעות חברתיות-תרבותיות ונושאי מגדר.
הפעולה של חיבור דברים היא בסיסית בתהליך העשייה, לא רק בעולמות העיצוב. מגדל קוביות העץ הראשון של ילד מבוסס על כוח הכבידה כמחבר, הקושר את שלל החלקים למכלול חדש. כאשר ילד גדל מתפתחות גם אבני הבניין המשמשות אותו וכך מתאפשרים יחסים חדשים וגם תוצרים מורכבים יותר. יחסי הגומלין בין המחברים, בין הם מקובעים באופן זמני או קבוע, מאפשרים תנועה קווית או מעגלית, או כל חיבור אחר העולה על הדעת.
Mickey, עמי דרך ודב גנשרוא
האופן שבו דברים מחוברים טומן בחובו יופי אינהרנטי, הגיון אסתטי בלתי ניתן להכחשה, וביטוי לכנות ואמת פנימית. בסביבתנו הפיזית אנו עטופים בדוגמאות לאינספור מחברים וחיבורים מכניים. הטבע (כפי שהוא משתקף בין השאר גם בגיאולוגיה) עשיר בדוגמאות מעולם הצומח והחי המלמדות את האדם את המהות הפנימית של מחבר. לעיתים מזומנות, הופכת אסתטיקת המחבר לשפה עיצובית של ממש. ארכיטקטים ומעצבים השתמשו בדוגמאות אלה לדמיין מבנים וחפצים: בקמרוני גשרים ובניינים בולטת אבן הראשה, ובשרפרף חליבה פשוט קל להבחין ברגלי העץ העגולות החודרות את משטח הישיבה וננעצות בו בחיבור המחוזק על ידי קפיסי עץ. באמצעות המחבר נגלית בפנינו ההבנה המלאה של מבנה האובייקט והדרך האינטליגנטית של ייצורו. מחברים יכולים להיות דרך לחיבור שני חלקים מאותו החומר, דרך לחיבור שני חלקים מחומרים שונים, או מחבר שהוא חפץ שלישי המחבר בין שני חלקים (בין מאותו החומר או מחומר שונה).
עמי דרך היה אמן של חיבורים ומחברים. בהכשרתו כהנדסאי מכני וכמעצב תעשייתי, היה לו גם כשרון להתחבר לאנשים ולחבר בין אנשים. תכונות אלה היו הבסיס לשיתוף הפעולה שלו עם המעצב דב גנשרוא, כשותפו לסטודיו וכחברו האישי. הפרוייקט המשותף הראשון שלהם היה שולחן עשוי לביד עץ שרגלי המתכת שלו חוברו בדרך של אריגת שתי וערב למשטח עליון. הפרויקט הוצג בזמנו בתחרות עיצוב ביפן. הביטוי הכן והגלוי של המחבר כליבה של העשייה העיצובית ליווה כגישה מובילה של דרך העיצוב של עמי דרך, כך גם בדרך חייו וכך גם כמחנך, שותף וחבר.
מעצבות ומעצבים מוזמנים להציע אובייקט או סדרת אובייקטים, לתערוכת מחווה זו. יצירות העיצוב המוצעות יכולות להיות מכל תחום ובלבד שינבעו מההגדרה של עיצוב הנובע ושואב את תצורתו מתוך השפה של המחבר. את ההצעות הראשוניות יש להעביר אל אוצרי התערוכה, עזרי טרזי ודנה אריאלי, לא יאוחר מה-1.3.2016. התאריך האחרון למסירת דימוי על מנת לאפשר הפקת קטלוג צנוע הוא ה-1 באפריל 2016.
מרתה ריגר קושרת יחד את צורת הביצה והסימבוליזם הרחב שלה עם מושג הגן במערב ובמזרח כדגם מוקטן של הטבע שמוכנס לסדר תרבותי-אנושי ומכאן סדר אלוהי. ״ביצי קולומבוס״ שלה מחברות באופן חומרי ומטפורי את ה-know-how של עולם הקרפאט הקרמי עם החד-פעמיות ומעשה הבריאה של האמנות, ויוצרות מרחב צפייה פנימי וחיצוני, היסטורי ואישי.
ריגר טוענת את מושגי הביצה והגן באספקטים אוטוביוגרפיים של זיכרון ותת-מודע, פנטזיה ומציאות, בהשראת עליסה בארץ הפלאות. היא מתווה מסע סמוי ומשורג בין תחנות חייה מברזיל לישראל ובין דרכו של הפורצלן והכלי הקרמי מהמזרח למערב וחזרה: מהמשתלה שהייתה לאמה בריו דה ז׳נרו, ומרצפות העיר המעוטרות והצורניות הדחוסה וגדושה של הפאבלות (שכונות העוני) של העיר, דרך הדגמים המסורתיים של המזרח הרחוק למוטיבים מקומיים של המזרח התיכון, כמו עצי תמר ומקשות אבטיחים, שלרגע מהפנטים באסתטיקה שלהם, ובמשנהו נדמים לראשי נפץ או למטעני צד.
״ביצת קולומבוס״ הוא שמו של סיפור המיוחס לכריסטופר קולומבוס וקושר בין מסעותיו וגילויו לפעולה פשוטה לכאורה והומוריסטית של העמדת ביצה קשה על חודה. המיתוס העוסק בערכה של חשיבה מקורית ושוברת-מוסכמות, מצטלב עם המסעות והגילויים הגיאוגרפיים, החומריים והרגשיים שבלב יצירתה של ריגר.
בד בבד, עבודותיה מרכיבות טופוגרפיה של פרגמנטים וסדקים הנולדת מתוך המתח המובנה בקדרות ובקרמיקה שבין כלי סגור לפתוח ובין דחיסות החומר לשבריריות המיכל/קליפה, ומתוך המפגש בין חומרים קרמים גסים לתערובת העדינה של הפורצלן. ריגר לוקחת את השבר אל מול הצורה השלמה ויוצרת באמצעותו מעשה מרכבה של משטח חלופי, בתולי, שכולו הליכה על פי תהום.
ריגר מאמצת את דגמי שבלונות העיטור הסיניים – סימן ההיכר של המורשת העתיקה והעכשוויות ההמונית המסחרית של הפורצלן הסיני – על מנת לשבשם ולחתור תחתיהם. היא יוצרת נוף מרהיב ומתעתע המבוסס על עיטורי סימבוליים, אוטוביוגרפיים, המשלב סמלים דתיים, מוטיבים בוטניים, ואת טביעות אצבעותיה שלה עצמה. זהו נוף ששפתו אינה קריאה באופן מיידי, ופענוחה המושהה מציע למתבונן יופי חזותי ופיסולי שכולו דיסאוריינטציה, ערעור ושבירה.
דן הנדל, יליד 1978, הוא אדריכל, מורה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל והעורך של Manifest, מגזין שנתי לאדריכלות ואורבניזם אמריקאיים. הוא היה האוצר הצעיר של המרכז הקנדי לארכיטקטורה במונטריאול (CCA), בעבורו פיתח את התערוכה ״First, the Forests״ ואוצר התערוכה נושאת מטוסים שהוצגה בביתן הישראלי בביאנלה ה-13 לאדריכלות בונציה, ב-Storefront for Art and Architecture בניו יורק ובמוזיאון ישראל בירושלים.
בנוסף, הוא אצר את התערוכה ״Wood: The Cyclical Nature of Materials, Sites and Ideas״ ב-New Institute ברוטרדם (2014), ותערוכה על האדריכל אברהם יסקי שתיפתח במוזיאון תל אביב ב-2016. הנדל עומד לקראת סיום הדוקטורט שלו בפקולטה לאדריכלות בטכניון.
[tmwinpost]
דן הנדל. צילום: Amanda Kirkpatrick
בשנה האחרונה הציג מוזיאון ישראל את תערוכת ״דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנצ׳סקה ברוך והנרי פרידלנדר״ העוסקת בראשית הטיפוגרפיה בארץ ישראל. התערוכה זכתה להצלחה רבה ובמסגרתה אף יצא קטלוג חלוצי בתחום. בחודש יולי הקרוב יפתח המוזיאון תערוכה שתוקדש כולה לאדריכלות בימי המנדט הבריטי באוצרות אורן שגיב. בשלוש השנים האחרונות מוזיאון ישראל הרחיב את אוסף העיצוב שלו בשורה של רכישות חדשות ומתנות מעשה ידיהם של מעצבים בולטים לצד מעצבים צעירים, המוצגים כעת בגלריה לעיצוב במוזיאון.
מאז היווסדה בשנת 1973 שמה לה המחלקה לעיצוב ולאדריכלות למטרה להציג לפני הקהל הישראלי את תחום העיצוב ולהפכו לחלק מהתרבות המקומית. המחלקה, שהוקמה על ידי איזיקה גאון שעמד בראשה למעלה משני עשורים, הביאה לקהל המקומי את המגמות העדכניות בתחום בארץ ובעולם. את גאון החליף בתפקיד אלכס וורד שכיהן כאוצר בין השנים 1999-2012. מנכ"ל המוזיאון ג׳יימס סניידר ברך על המינוי ואמר ש״בחירתו של הנדל כאוצר המחלקה מבשרת על פרק חדש בפעילות המוזיאון בשני תחומים כה מרכזיים בתרבות ובחיים עכשוויים״.
התערוכה מביאה לשיא רצף של תערוכות יחיד שוויניצקי הציג בשנתיים האחרונות, שבהן העיסוק בקני מידה ובתמות פיסוליות התגלם בכמה סדרות של ציורים, פסלים, עבודות בד או צילום בחומרים שונים – כמו עץ, מתכת, בד, גומי או צבע – שחייבו מחשבה על הצבה ומרחב ויצירה של מרכז כובד. בהצבות אלה נרקמים יחסים חדשים בין עבודה לעבודה ובינן לבין החלל והצופה: תחילה יצר ויניצקי פריסה רוחבית של העבודות בחלל, המנתבת את תנועת הצופה ומדגישה את היחס בין דו-מימד לתלת-ממד באובייקט; לאחר מכן כללה ההצבה תליה של עבודות מהתקרה. אלה ״צפות״ ו״מרחפות״ או לחילופין ״קפואות״ באופן המאתגר את התפיסה של משקל וכוח כבידה בחלל.
גוף עבודות חדש שהמשכו יוצג בתערוכה, Sortie Définitive iii ו-Sortie Définitive iv, הוצג לראשונה בבריסל לפני זמן קצר. המרפסות הראשונות בסדרה התחקו אחר מודל טיפוסי בפריס. אחת המרפסות בתערוכה הנוכחית מתבססת על מודל מסוים של מרפסת תל-אביבית והשנייה הינה הכלאה בין השתיים – המרפסת הפריזאית לתל אביבית.
ההחלטה להחליף את נקודות הריתוך בחיבור באמצעות חוט גומי ולנתק את המרפסות מהבסיס ומהדפנות, והשהייתן באוויר בין ריצפה לתקרה כמעין מובייל גדל מימדים, מאפשרת לתהות על תפקידן ומעמדן ביחס לחלל ולצופה ועל הגדרתן כמהוות חציצה בין פנים לחוץ. אפשר לעמוד בהן ולהשקיף החוצה כשם שאפשר לצפות עליהן מבחוץ. כל אחת מהפעולות האלו מלווה במגוון משמעויות שהשתנו לא אחת במהלך ההיסטוריה.
גם למרפסת המקומית גלגולים רבים שהשפיעו על אופי המרפסת ממבני אבן מימי האימפריה העות׳מנית, עבור דרך האדריכלות האקלקטית, הגרסאות המינימליסטיות תחת המטריה של הסגנון הבינלאומי, דירות שיכון, ועד המרפסת המכוסה בתריסולים שהתבייתה בחזיתות הבתים והפכה לסטנדרט מובהק במשך כמה עשורים. כך, המרפסת מהווה מפתח לתערוכה, בחינה של נקודות ההתכה בין מרחב ביתי ותעשייתי, חוץ ופנים, וקנה מידה מוגדל עם קנה מידה של אחד לאחד.
עבודה חדשה נוספת, העשויה משני חלקים ושמה כשם התערוכה: הדפסת ענק שמקורה בדף פרסומת של חברת המתגים ניסקו, הנדמית לרגע כחזית של בניין, והדפסה נוספת ממוסגרת, הנאמנה לקני המידה של המתגים עצמם. דף הפרסומת המקורי עבר סידרת פעולות: סריקה, הדפסה, הדבקה על רקע צבעוני מודפס, חיתוך ידני וסריקה נוספת. ההגדלה מאפשרת להתחקות אחר הפעולה הידנית.
התערוכה הקבוצתית ״פיסול: אלגוריות של ההווה״, שתיפתח מחר (ו׳), מכנסת תחת גג אחד עבודות פיסול ומיצבים מהתקופה האחרונה. אלה מאופיינים בהיברידיות מופגנת, בפעולות איסוף, ליקוט ופיגורטיביות ארס-פואטית (המתבוננת ומתייחסת אל עצמה). היצירות, לדברי האוצרת, אירנה גורדון, נולדו מתוך ריבוי ושבר צורני. הן משלבות רדי-מייד, אמצעים פיסוליים מסורתיים וחומרים אלטרנטיביים.
זוהר גוטסמן
״הן נוצרו מתוך מודעות לאופן בריאתן, למתח שבין נרטיב לפירוק ובין יופי למפלצתיות הנמצא בבסיסן. לעתים קרובות יש בהן שנינות, משחקיות, אירוניה וביקורת עצמית לצד עיסוק בכוחנות ואלימות״. גורדון רואה בפיסול תגובה ״לא רק לאופן ההתהוות האמנותית, אלא למציאות הפרגמנטרית והכאוטית של החיים בארץ. פיסול הוא תוצר של הכפלה וחלום, התמלאות והתרוקנות, של היזכרות והתפוררות, של השגבה ויומיומיות״.
היצירות בתערוכה נפתחות למשמעויות ולמישורי פרשנות מרובים. ״הן יוצרות אלגוריות של ההווה בכך שהן מחצינות את התהליכים והדימויים שיצרו אותן, שהם לעתים קרובות מקוטעים ומשבריים. העבודות מצביעות על חוסר האפשרות לספר סיפור קוהרנטי אחד, בזמן ובמקום, אך עדיין אינן מוותרות על הניסיון ללכוד את שולי המציאות.
הילה עמרם
״כל יצירת אמנות היא במובן מסוים אלגורית, שכן היא תמיד מייצגת משהו אחר. אולם המקום שבו צומחת האלגוריה, טען ולטר בנימין, הוא המקום שבו הדברים מנותקים ממה שהם אמורים לייצג. הם מסמנים את אי-הקיום של מה שהם מייצגים. הפרדה זו אינה רק אמצעי אמנותי אלא היא מגלמת את פני ההיסטוריה המלאים עקבות התפרקות ומוות. זו ההיסטוריה לא כאתר של לידה וצמיחה אלא כאתר של מה שעומד ללכת, להתרחק ולהיעלם״.
הבחירה בכותרת התערוכה ״אלגוריות של ההווה״, נועדה לתאר את אותו חלק של הפיסול העכשווי, ״שבמודע הורס ומנתץ את האורגני והמיתולוגי שבחומר ובדימוי, ומצביע על היות המשמעות מוטלת בצד הדרך, מתבוננת על עצמה מתוך עצמה, עולה ומתהווה מתוך הריבוי, מתוך החלקים, מתוך השברים״.
להבדיל מבדרך-כלל, השנה הביתן יהיה מעוצב, ויארח את המיטב של ספרי הילדים (מקור בלבד) שיצאו בארץ בשלוש השנים האחרונות. יחד עם הזכות לעצב אותו, קיבלה גרוסמן אישור ממשרד החוץ לבחור את הספרים שיוצגו בו. מאיירים עצמאיים מוזמנים להציע ספרים שעונים לקריטריונים גבוהים מבחינת איור אמנותי, עיצוב גרפי, הפקה, וכמובן – טקסט. בביתן לא יוצגו ספרי נוער וראשית קריאה, אלא אם הם מאויירים ומעוצבים בצורה יוצאת דופן ומעוררת השראה.
את ההצעות יש לשלוח בפורמט pdf לדייב יעקב, מפיק הביתן, במייל הבא: the.dreams.creator@gmail.com בכותרת המייל יש לכתוב ״ספר בעבור היריד לבולוניה״. תאריך הגשה אחרון: 10 במרץ.
מאיירים שלא איירו עדיין ספר ילדים, או שהספר שלהם לא נבחר לנסוע, עדיין יכולים להיות מיוצגים בדרך אחרת: גרוסמן תשמח להציג ולמסור כמזכרת גלויה מאויירת. במקרה זה כותרת המייל צריכה להיות ״גלויה בעבור היריד לבולוניה״, ובו הפניה לתיק עבודות. במידה והוא יימצא מתאים, מי שייבחר יוכל להציע גלויה. הגלויות יודפסו בגודל 9×14 ס״מ, על תבנית אחידה (העיצוב והלוגו הרשמי של משרד החוץ יופיעו על כל הגלויות באופן אחיד). הגלויות תודפסנה, על חשבון המאיירים, עד חמש גלויות לאיש.
Plastic Heroes // אריאל דורון –המלחמה עוד רגע מתחילה, עכשיו הזמן להפוך לגיבורים! אבל החיילים מפלסטיק, שדה הקרב הוא שולחן, והבית הוא רק תמונה רחוקה על מסך. אסופת תמונות מלחמה במופע תיאטרון חפצים למבוגרים מצחיק אך גם כואב עם מעט מילים, שני אייפדים והרבה צעצועים. הגיבורים הם חיילי פלסטיק שהמריאו מפס הייצור במפעל הצעצועים ונחתו לא במקרה בתערוכת הפופ ארט.
Plastic Heroes, אריאל דורון. צילום: ענאל רזניק
YouMakeReMake – רננה רז– מופע רב-תחומי, ראשון ויחיד מסוגו בעולם, המורכב מתגובות מבוימות לסרטוני יוטיוב, משלב בין תחומי הבמה השונים ומייצר אינטראקציה בין וידאו ובמה. במפגש מיוחד וחד פעמי לכבוד התערוכה תציג רז את הרעיון מאחורי המופע וכיצד נולד. מה קורה כשהיוטיוב הוא מקור ההשראה שלנו? מה ההשפעות של התרבות הדיגיטלית על עולם האמנות? והאם יש דרך אחרת להתבונן בתוכן דיגיטלי? המפגש ילווה בקטעי וידאו והדגמות חיות. מופיעים: עופר עמרם ורננה רז.
ניסויים בהיפנוזה // מחול // מאיה ברינר – בתוך חדר האופ-ארט מתרחש מופע-ניסוי. אל החלל שבודק את האופן שבו אנחנו קולטים ומבינים דימויים חזותיים, נכנסים רקדנית וקהל. יצירת מחול החוקרת את הקשר בין העין של הצופה לבין המופיע כאקט של היפנוזה. באקט הזה נרקמת מערכת יחסים של אמון והדדיות, של פיתוי ומניפולציה ועולות שאלות בדבר יחסי הכוחות בין קהל לאמן ובידי מי נמצאת השליטה על התפיסה של היצירה.
קליידוסקופ- תרדמת היפנוטית // ורה ברזק – מיצג העושה שימוש בטקסט האוצרותי של התערוכה ״דיוקנאות פייסבוק״ – אליעזר זוננשיין. העבודה חוקרת את האופן שבו טקסט התערוכה יכול לקבל ממד ומקום משל עצמו בחלל. פעולת הכתיבה נותנת מימד נוסף למילים, שיוצרות צורת קליידוסקופ ומובילות את מבט הצופה בתוך התערוכה ומחוצה לה.
DJ Schoolmaster – התפוחים // מסע תקליטים גרובי ומרחיב תודעה במחווה לפופ ארט ומוסיקת המחתרת של סוף שנות ה-60.
למה זה אמנות? // 22 וחצי דקות של הדרכה אישית בתערוכת המוזיאון. הזמן שלכם לשאול כל מה שתמיד רציתם.
איך עיוורים מתקשרים ברשתות חברתיות? מתי כלבים יוכלו להשתמש בטאבלט וכיצד משפיע תיקון אוטומטי על יכולת הכתיבה שלנו? חוקרים, מהנדסים, מעצבים ואנשי אקדמיה ותעשייה מתחומים שונים ישתתפו בכנס הישראלי למחקר באינטראקציית אדם מחשב, שיתארח במרכז לעיצוב וטכנולוגיה ע״ש כדר בשנקר, ביום חמישי ה-18.2 בין השעות 08:30-17:30 באודיטוריום מיטשל ובמעבדת המדיה ע״ש כדר.
מעבדת המדיה, שנקר
במסגרת הכנס יתקיימו הרצאות ודיונים במגוון נושאים הנוגעים לאינטראקציית אדם-מחשב, בהם: עיצוב, הנדסה, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, חינוך ולימודי מידע. בתוך כך, יוצגו חקרי מקרה (Case Studies) ועבודות מעשיות שיאפשרו להתוודע למגמות חדשות בתחום ולקידום שיתופי פעולה עתידיים.
כנס IsraHCI, שזוהי לו שנתו הרביעית, מהווה גשר בין חוקרי אינטראקציית אדם-מחשב באקדמיה לבין אנשי תעשיה המפתחים טכנולוגיות אינטראקטיביות יצירתיות. מאז יצא לדרך הוא ביסס את מעמדו כפורום מרכזי להצגה, דיון והתנסויות עם מערכות אינטראקטיביות חדשות מנקודת מבט מחקרית. את הכנס יובילו מיכל רינות, מייסדת ומנהלת המרכז לעיצוב וטכנולוגיה ע״ש כדר בשנקר; ד״ר אמנון דקל, ראש המחלקה להנדסת תוכנה בשנקר; ד״ר עופר ברגמן, המחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן וד״ר אורן צוקרמן מהמרכז הבינתחומי, הרצליה.
בין ההרצאות שיתקיימו בכנס:
מציאות רבודה ואנשים מבוגרים: השפעת הגיל על השימוש במערכות מבוססות מציאות רבודה רינת פלג אדלר, יואל לניר ומריה קורמן
בתערוכה, חומרים תעשייתיים, מתכות, כוחות פיזיקליים וחלקי חילוף מייצגים את האלמנט הטראגי, המבשר על סכנות בכוח ואסונות בפועל, מיצירותיו של דוד בן הרא״ש. תוך שימוש בכלים פורמליסטיים וקונספטואליים הוא יוצר אובייקטים הומוריסטיים-חידתיים, המתעמתים עם הכוחות האפלים המסובבים את העולם, וחוקרים אופני תפיסה ופרשנות של המציאות.
בן הרא״ש, יליד פתח תקוה, 1982, הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותיתוסטודנט בתכנית לתואר שני MFA בבצלאל; בוגר תכנית שהות–אמן דו שנתית במעבדה לאמנות ״רד ליין״ באר שבע. הוא עוסק בפיסול, מיצב ו-וידאו. עבודותיו עוסקות במחקר, שיבוש והבנייה של קודים תרבותיים ומנגנוני פענוח. הציג בתערוכות במוזיאון אשדוד לאמנות, מוזיאון ארץ שראל, גלריה הסנאט – אוניברסיטת בן גוריון בנגב, גלרית מחללת דוד ילין, גלריה נצרת לאמנות ועוד.
Mama Africa היא תערוכת צילומים דוקומנטריים המסכמת מסע נדיר בן חמש שנים ביבשת אפריקה של הצלם גיל גופר, צלם טבע ותרבויות, הרפתקן ומטייל ישראלי בעולם. צילומיו התפרסמו ב-CNN ,The Guardian ,Daily Mail ונבחרו כמועדפות ע״י שופטים בתחרויות של ה-National Geographic.
בחמש השנים האחרונות יצא גופר למסעות רבים וארוכים ביבשת אפריקה. כעת הוא חזר לישראל בנסיבות טראגיות ומשיק תערוכת צילומים דוקומנטריים מהמסעות האפריקאיים, המוקדשת לזכר חברתו האוגנדית Chemi Nasta. אהבתו העיקרית היא לגלות ולחוות את העולם, לתעד אותו וליצור השראה ואהבה ליופי שסביבנו באחרים.
בגיל 23 עזב גופר את עבודתו כחזאי במערכת חדשות ערוץ 10 ויצא למסע עם כרטיס בכיוון אחד למזרח, טיול שלא הסתיים, הפך לדרך חיים ולמסע מתמשך משנת 2011. מעולם לא הייתה לו מכונית, דירה שכורה, בית או עבודה קבועה, והוא אפילו לא סיים תואר או תעודה באוניברסיטה. השיעורים שלמד הם מהאנשים שפגש לאורך הדרך והמקומות שבהם ביקר.
סיפורו לא מסתכם רק במסעות תרמילאיים המאפיינים ישראלים צעירים רבים. בין היתר חצה את ארצות הברית ברגל בטרק לאורך 4,300 הקילומטרים שבין גבול מכסיקו לקנדה על שביל הרכס הפסיפי. אפריקה היא היבשת שכבשה את ליבו והפכה לו לבית: הוא ביקר לעומק במעל 12 מדינות ורכש אהבה לאנשים, לבעלי החיים ולטבע הפראי, תוך מחייה במקומות נידחים ושבטיים שאותם רק אפשר לדמיין.
