קרמיקה ארמנית, אדריכלות, מוזיקה ותעודות היסטוריות, משמשים יחד בתערוכת היחיד החדשה של דור גז, שתיפתח במוזיאון האיסלאם בירושלים ב-12 בינואר. גז, העומד בראש המחלקה לצילום בבצלאל, הוא אמן מרשים ובולט בזירה הישראלית והבינלאומית. גז הציג ביותר מ-30 תערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים ומוסדות מרכזיים בעולם. בפרקטיקה של עבודותיו הוא עוסק רבות במחקר ותיעוד היסטורי-ארכיוני ובשאלות של זהות מקומית ולאומית, הן ברמה האישית והן בקנה מידה נרחב. בין היתר הקים את הארכיון הנוצרי פלסטיני, בו נאספו אלפי דימויים מהפזורה הפלסטינית. בתערוכת יחיד שהציג בגלריה דביר התמקד בהיסטוריה המשפחתית של סביו וקהילתם, שסיפור עלייתם ממרוקו הוא סיפור של הגירת תרבות וניסיונות השתרשותה.
בתערוכה החדשה ״האדם החולה של אירופה: המלחין״, גז מתחקה אחר סיפורו של האגופ, מלחין ארמני שמשפחתו גורשה מהעיר קוטאיה בג׳נוסייד של העם הארמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה. דרכו הוא מעלה את סיפורו של העם הארמני במאה העשרים, כמיעוט נרדף עד מוות תחת שלטון האימפריה העותומאנית. בתערוכה יוצגו עבודות של גז במגוון רחב של מדיומים – וידיאו, מיצב, צילום, פוטוגרמות וסאונד – לצד תצוגה של פריטים היסטוריים המציגים פרקים מסיפורו של העם הארמני דרך אומנותו: אדריכלות, הלחנה, צילום וקרמיקה.
תערוכה זו הינה חלקו השלישי של פרויקט רחב היקף המורכב מחמישה פרקים שונים המתכתבים עם המונח ״האדם החולה של אירופה״, שנטבע בסוף המאה ה-19 כדי לתאר את גסיסתה והתפוררותה של האימפריה העות׳מאנית. בפרויקט עושה גז שימוש במונח זה כדי לבחון את ההיסטוריה התרבותית והלאומית של מספר מדינות שקמו לאחר נפילת האימפריה, דרך סיפורם האישי של יוצרים ואנשי רוח, שחדלו ליצור בעקבות אירועים טראומתיים בהיסטוריה של עמם. הפרק הראשון של הפרויקט התייחס לצייר ישראלי שנפגע במלחמת יום כיפור. הפרק השני התמקד באדריכל תורכי ששירת בצבא התורכי במלחמת העולם השנייה. כעת הוא מביא את סיפורו של מלחין ארמני.
התערוכה נפתחת עם תצוגת חפצי קרמיקה מאוסף מוזיאון האיסלאם, שמקורם בערים איזניק וקוטאיה – שתי ערים שנודעו בעולם כמרכזי ייצור קרמיקה ארמנית. במרכז התערוכה עבודת וידאו, בה מתלווה גז אל המלחין האגופ בביקורו הראשון באתרים הקדושים בארמניה של ימינו, המשתרעת על שטח זעום משטחה הגדול של ארמניה ההיסטורית. במהלך נסיעתם המשותפת אל האתרים הקדושים, נשמעת שיחת רדיו ארכיונית בין שני מלחינים ארמניים ידועים מתחילת המאה הקודמת (קומיטאס וסוני) המשווים את פעולת ההלחנה לפעולה של מסע ומצביעים על הקשר שבין אמנות ההלחנה לטיפוגרפיה ארמניה.
עבודת הווידאו עטופה משני עבריה בסדרת קופסאות אור, שנדמות במבט ראשון לעיטורים מתוך האריחים המצוירים, אך מבט שני חושף כי אלו תמונות של תוכניות אדריכליות של כנסיות ארמניות. גוף העבודות החותם את התערוכה, סדרה של ויטרינות ובהן הדפסים מתוך שקופיות זכוכית, חושף דימויים שהופיעו כנגטיב בעבודת הווידיאו. שקופיות הזכוכית, שנעשו למטרות לימודיות באירופה, מתעדות את הצבא התורכי בתקופת מלחמת העולם הראשונה.