
אפריקה שמדרום לסהרה נוכחת במלוא העוצמה ועל כל מורכבותה, בעשייה ובשיח האמנותיים של העשורים האחרונים. העבודות בתערוכה משקפות את החיוניות והתסיסה שמניעות היום את אפריקה ואת מציאות החיים בה – כאוטית ולעיתים אכזרית וטרגית. העבודות נוצרו בעידן הפוסט־קולוניאלי, המוקדמות שבהן בשנות ה־60 וה־70 – ״עשור העצמאות״ של אפריקה – ומתבקש לקרוא אותן הן כמקרים פרטיים והן כביטויים של הקולוניאליזם והשלכותיו, דרך ניסוח מחדש של הגוף, הנוף והתרבות האפריקאיים. עבודות שנוצרו בארץ נותנות ביטוי ל״אפריקה הקטנה״ – הקהילה הגדלה והולכת של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט אפריקאים בדרום תל אביב. הן משקפות היבטים שונים של הקשר אפריקה־ישראל, ושל האופן שבו אפריקה נטמעה בדמיון, בפנטזיה ובמציאות הישראליים.
המושג אפרו־פוטוריזם מתייחס למוזיקה שצמחה בשנות ה־60 בקרב אפרו־אמריקאים וליצירה שהתפתחה בהשראתה בתחומי השירה, הקומיקס, הקולנוע והאמנות. המושג חל היום על טווח רחב של יצירה שמשקפת פוטוריזם בגרסה אפריקאית. נרטיבים שונים משתקפים דרך מבעים ששוברים הבחנות מקובלות בין אמת לבדיה, בין מיתוס למדע, בין טכנולוגיה לרוחניות.

משתתפים: אבודיה, נורית אביב, לאונס רפאל אגבודז׳לוּ, ג׳יי. די. אוקהאי אוז׳יקרה, אדג׳אני אוקפו־אגבה, בודיס איזק קינגלז, אבּיאל אמנואל & אליסיה מרסי, פרדריק ברולי בואברה, ברביזון החדש – נטליה זורבוב, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי, זויה צ׳רקסקי־נאדי ואולגה קונדינה, פיטר הוגו, אסתר מהלנגו, איברהים מהמה, ואנגשי מוּטוּ, זוולטו מטטואה, אבו בקאר מנסאריי, נאנדיפה נטמבו, מאליק סידיבה, שרי סמבה, דוד עדיקא, ואנורי קהיו, קולקטיב אנייה, לוסיאנה קפלון, אדם רוטברד, אריאל רייכמן.
נעילה: 22.4.17
