התערוכה Black Diamond, שתיפתח ב-4.4 בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה, מבקשת לקרוא לתשומת לב ולתמוך בקהילת יוצאי אתיופיה בתהליך הקליטה וההשתלבות שלהם בחברה הישראלית. יוזמי התערוכה הזמינו מעצבים להביע את הזדהות oבאמצעות עיצוב תכשיט. התערוכה באוצרותה של איה שיין מבקשת לבחון את התפר שבין זהות אתנית לזהות לאומית, להציף אל פני השטח את חווית ההדרה וההשפלה שחווים היהודים יוצאי אתיופיה ולשקף את העוול החברתי וחוסר הצדק, במטרה לבטא תמיכה ולהעלות את הנושא לדיון הציבורי. היוצרות משתמשות בגוף כמסך נייד להבעת דעות, באמצעות תכשיט שנראה כצבע העור.
״בתערוכה יש עיסוק בשאלה החמקמקה של זיכרון, שכן אמנים וצורפים שאינם חלק מקהילת היהודים יוצאי אתיופיה, מבקשים לשחזר זיכרונות כואבים של בני הקהילה ובדרך זו לעצב ולהשפיע על הזיכרון הקולקטיבי הישראלי ולמנוע את הדרת הזיכרון של היהודים יוצאי אתיופיה. התערוכה אינה מדברת בשם היהודים יוצאי אתיופיה וגם לא עליהם, אלא מציגה את הקולות של המתבוננים מבחוץ, הבוחנים את עצמם לאור המפגש עם הקהילה״, מסבירה שיין.
מציגות: אורלי ברזיאל, איה שיין, אסתרי בלבן, אסתר קליין, גבי ג.ל, דניה צ׳למינסקי, זהר ולך, טלי בלומנאו, יעל פרידמן, נגה הראל, נטע ראובני, שירן שעשוע, שלי רויכמן, תמי גנור ותמר נואמה.
לדברי ד״ר גילה דנינו יונה, מנהלת לימודי חוץ בויצו חיפה: ״מטרת התערוכה לבטא תמיכה ולהעלות את הנושא לדיון ציבורי, לא רק כפי שהוא בא לביטוי בתקשורת, שבה מוצגת מחאתם של צעירי הקהילה כנגד חוויית הגזענות, אלא באופן רחב יותר מנקודת המבט שלנו כחברה. בשיח התקשורתי והציבורי עולה מעת לעת המסע הקשה ומרובה הסבל של היהודים יוצאי אתיופיה בעלייה לארץ. אולם לא עולה השאלה האם הארץ הזו אליה נשאו נפשם הייתה להם כבית? האם בהגיעם לארץ ישראל הסתיים מסע ייסוריהם או שמא אך החל״?
