במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב (CCA) תיפתח ב־30.3 תערוכת יחיד של האמנית קנדיס ברייץ מדרום אפריקה. בתערוכה עבודה אחת בלבד, המתפרסת על שני אולמות. העבודה ״סיפור אהבה״ היא מיצב וידיאו בשבעה ערוצים, שבו חוקרת ברייץ את מנגנוני ההזדהות ואת התנאים המובילים להיווצרותה של אמפתיה. העבודה מתבססת על סיפוריהם האישיים של שישה אנשים, אשר נמלטו מארצותיהם בתגובה לשורה של תנאים דכאניים: שרה עזַט מארדיני, שברחה מסוריה שסועת הקרבות; ז׳וזה מריה ז׳ואאו, ילד־חייל לשעבר מאנגולה; מאמי מאלובה לאנגה, ניצולת אונס מן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו; שאבאֶנה פרנסיס סאוורי, אקטיביסטית טרנסג׳נדרית מהודו; לואיס ארנסטו נאווה מולרו, מתנגד משטר מוונצואלה; פארה עבדי מוחמד, אתאיסטית אידיאולוגית צעירה מסומליה.
המיצב מצביע על ממדיו הגלובליים של מה שמכונה ״משבר הפליטים״ באמצעות ראיונות שערכה האמנית עם ששת המשתתפים בארצות שבהן הם מבקשים לקבל מקלט – שני ראיונות נערכו בברלין, שניים בניו יורק ושניים בקייפטאון.
ב״סיפור אהבה״ כל אחד מהסיפורים האישיים שחולקים המרואיינים עם הקהל מוצג פעמיים: באולם הראשון נראים קטעים מבויימים מתוך ששת הראיונות, הנשזרים לכלל מונטאז׳ מהיר בכיכובם של השחקנים ההוליוודיים אלק בולדווין וג׳וליאן מור. השניים מבצעים בגוף ראשון קטעים מתוך סיפוריהם של הפליטים. הם עושים זאת על רקע מסך ירוק, ללא תפאורת רקע, תלבושות, אביזרים, מִבטאים או בני שיח. העריכה של ברייץ שוזרת את ששת הביצועים הללו ומתווה את הנסיבות החברתיות־פוליטיות והחוויות האישיות, שגרמו למרואיינים לעזוב את ארצותיהם.
לעומת שני השחקנים המוכרים, באולם השני מוקרנים הראיונות המקוריים עם הדוברים בגוף ראשון, במלואם ובכל מורכבותם. בהשהיה של הצופים בין הסיפורים הקשים מכלי ראשון של אנשים הנותרים בדרך כלל חסרי שם ופנים, לבין דרמה נגישה בכיכובם של שני השחקנים, ברייץ תוהה על מה וכיצד אנו ממקדים את תשומת לבנו.
העבודה משתמשת בנראות ובבולטות הרבה של מור ובולדווין כדי לחלוק סיפורים שבתנאים אחרים עלולים היו שלא לעורר את תשומת הלב או האמפתיה של הקהל. היא מהרהרת על אכזריותה של תרבות רוויה עד גדותיה בכלי תקשורת, שבה הזדהות עזה עם דמויות בדיוניות וסלבס כרוכה באדישות לאנשים המתמודדים עם מצוקות אמיתיות.
ברייץ, בת 45, ילידת דרום אפריקה החיה בברלין, נבחרה לייצג את דרום אפריקה בביאנלה הקרובה בוונציה, שתיפתח במאי 2017. היא עוסקת בעיקר בצילום ובווידיאו ומשתמשת רבות בחלקי סרטים הלקוחים מהתרבות הפופולרית.