המיצב מסגד הביטחון, עבודתה החדשה של קבוצת זיק, שתוכנן בייחוד בעבור מפל האור שבמוזיאון תל אביב לאמנות ומוצג, נוצר בעקבות קרבתו של המוזיאון למתחם הקריה הביטחונית, שבתוכה בולטת נוכחותו של מגדל מרגנית, המשמש למשרדים ולתקשורת. הקבוצה יצרה מבנה הדומה למגדל זה מבחינה צורנית, אך גם למינרט – סוג של צריח במסגד המוסלמי וחלק אדריכלי חשוב ובולט בו.
רובד נוסף של המבנה נקשר להקמתם של יישובי חומה ומגדל בשנות השלושים, לצרכים ביטחוניים והתיישבותיים. מגדלי העץ, שהוקמו במרכזו של היישוב החדש לצורכי ביטחון, עשויים לאזכר את המסגדים בכפרים השכנים. הבריכה השחורה, בעלת המראה הרפלקטיבי והמאיים, היא מרכיב חוזר בעבודותיה של הקבוצה ומוצגת כאן במקומה של הבאר, שהייתה מקור החיים במרכזו של הכפר הערבי, ואף מתייחסת בניגוד גמור אל הבור של הקריה.
הדימוי, הנקשר באופיו לרבות מעבודותיה של הקבוצה העוסקות בזיכרון ובשכבות העבר, מתייחס מבחינה תכנית וחומרית אל ההיסטוריה המקומית של העיר תל אביב. הוא מאזכר את עברה כעיר הבנויה בחלקה על חורבותיהם של כפרים ערביים כגון שייח׳ מוניס, ג׳רישה, סומייל, אבו-כביר וסלמה. נוסף על כך, המגדל אינו מתייחס רק אל ההווה והעבר אלא גם אל העתיד הקרוב – אל ריבוי המגדלים רבי-הקומות הממלאים את רחבי תל אביב, לעתים תוך מחיקת המורשת התרבותית והדתית בעקבות הקרב הטריטוריאלי הניטש בעיר. בהקשריו השונים הדימוי ממזג אפוא את הניגודים שבנרטיבים השונים. הוא מייצג את הסגידה לביטחון ומצביע על הזיקה למרחב הסובב ועל הקונפליקט עמו.
קבוצת זיק שהוקמה ב-1985, על ידי קבוצת אמנים מתחומי אמנות שונים – פיסול, ציור, קדרות, מיצג ועוד – היא קבוצה ייחודית בעולם האמנות הישראלי. פעילותה משלבת בין אמנות המיצב ובין מרכיבים מתחומי המחול, המוזיקה, הקולנוע והתיאטרון, לכדי יצירות חד-פעמיות המותאמות לזמן ולמקום מסוימים, לעתים אף באופן אינטראקטיבי הכולל שיתוף פעולה עם קהל.
יצירות הפיסול של הקבוצה נוצרות בשילוב של חומרים שונים, על פי רוב חומרים הנמצאים בהישג יד חומרים כגון קרשים, דיקטים, זפת, זכוכית וחומר (חימר). הם משתלבים יחד לכדי קונסטרוקציה מרשימה ולעתים קרובות מועלים באש באופן תיאטרלי בתום התערוכה או האירוע. תהליך ההקמה של העבודה והריסתה מתועד ועל פי רוב נעשה בו שימוש כחומר גלם ליצירה של עבודת וידיאו חדשה.
הרס העבודות של הקבוצה התבצע לראשונה ביצירה שעשתה הקבוצה לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר ב-1985, שם נבנה פסל גדול ממדים של זיקית שאליה התעופף כמזון פסל של זבוב (שהפך להיות החיה המזוהה עם הקבוצה), ולאחר מכן הוצתו שניהם באש כאקט פרפורמטיבי. פעולת ההרס של יצירות הקבוצה יכולות להתפרש לא רק כאקט אנטי-ממסדי אלא כפעולה אנטי-פוליטית. פעולתה הראשונה התקיימה לאחר מלחמת לבנון, ולכן אין זה פלא כי הרס יצירותיה נתפס כאקט ניהיליסטי, אנטי-אמנותי ובהכרח אנטי-פוליטי.
מאז פעולות השריפה באירועי הקבוצה התבצעו בנוכחות קהל, באירועים הכוללים לעתים קרובות תהלוכה עם תלבושות בשילוב עם אוכל, מוזיקה ומסיבה. אין זה מקרה כי האירועים שמקיימת הקבוצה ופעולות של שריפת היצירות מאזכרים את הרעיון של פסטיבל ברנינג-מן (Burning Man) האמריקני, המתקיים בנבדה מאז שנות התשעים.