תערוכה, השקת ספר ואות לאקטיביזם אורבני, יושקו ביום חמישי 14.4 בבית העיר – בית העירייה היסטורי של תל אביב ברחוב ביאליק – ברוח ״האיש ההולך״, פרויקט חלוצי שנולד ברחובות תל-אביב-יפו בתחילת שנות ה-90. את האיש ההולך המקורי יצרו איתן ברטל ואילן גולדשטיין – שריססו את דמותו, דמות האיש מהרמזור, בכתובות גרפיטי ״בקרוב אגיע רחוק״, שצצו ברחבי העיר באותה תקופה. הדמות והכרזתה נראו כסמל לתנועה נחושה קדימה, עשייה שאינה תלויה בהישג או מטרה. בהמשך עבר האיש ההולך מקירות העיר למדור קבוע בעיתון ״העיר״ ז״ל, ובמקביל הוצבו ברחבי העיר מספר פסלים בדמות האיש ההולך. פעולות שבחלק מהמקרים הובילו למעצרם של ברטל וגולדשטיין.
הפעולה החתרנית של הצבת הפסלים וכתובות הגרפיטי קראה תיגר על שליטתו של הממסד במרחב העירוני. בשיאו של הפרויקט התנהל מסע בחירות פיקטיבי של ״האיש ההולך לראשות העיר״ ב-1993. באמצעותו, נושאים שעד אז נקברו בתיבת התלונות העירונית, הפכו לסדר היום של מערכת הבחירות, במסגרת פעילות רחוב מתוקשרת.
כעת, יותר מ-20 שנה אחרי, יוצא לאור הספר המתעד את פעילויות האיש ההולך, את הקמפיין שהציג אג׳נדה אזרחית ואת הפעולות בעלות האופי התעמולתי-דאדאיסטי שאפיינו את מסע הבחירות המדומה.
בערב פתיחת התערוכה יוענק אות חדש לאקטיביזם אורבני, ״אות האיש ההולך״ לשורה של פעילים ממגוון תחומים, אקטיביסטים, אינדיבידואלים, שמובילים פעילות לשיפור העיר עבור תושביה ואזרחיה. הענקת אות האיש ההולך לאקטיביזם אורבני היא יוזמה של האיש ההולך בהפקת בית העיר ובשיתוף Time Out.
בין הזוכים: אנה לולו – בר ומרכז תרבות פלורליסטי ערבי-יהודי ביפו; זאב טנא – מוזיקאי; רנן מוסינזון – פעילה חברתית ויזמית בתחום התרבות והתקשורת; דפני ליף – פעילה חברתית שהפכה לסמל למאבק אזרחי נחוש ובלתי מתפשר; נעמה ריבה – אדריכלית, עיתונאית ״הארץ״ – על המאבק בהפרטה של המרחב הציבורי; מוטסים עלי – ממנהיגי קהילת מבקשי המקלט מדרפור-סודן, מנכ״ל המרכז לקידום פליטים אפריקאיים; קואופרטיב ״שלנו״ – אגודה שיתופית לכלכלה חדשה; עו״ד ברק כהן – יוזם ומוביל ״באים לבנקים״; 269 Life – תנועה בינלאומית לשחרור בעלי חיים – על יצירת שינוי באמצעות פרפורמנס ציבורי; תושבים למען שמורת רכס החוף של תל אביב – התארגנות אזרחית להצלת הטבע העירוני באמצעים קהילתיים. שיזכו באות על המאבק באמצעים חיוביים והצגת פתרונות ישימים אל מול תוכניות בנייה המאיימות לחסל את החי והצומח.
ברטל וגולדשטיין מגדירים את עצמם כ״ילדי רחוב תל-אביבים, מוטרדים מהזבל המצטבר, כועסים על המחסור בשטח הליכה, פגועים מהיחס לאזרח ומהמחסור בברזיות״ יצרו את האיש ההולך כסוג של מחאה עירונית. היכרותם עם השטח ועם חוקי המשחק בפרסום, בעיצוב, בעיתונות ובמוזיקה – אפשרה להם להעביר את ״האיש ההולך״ באמצעי המדיה השונים באסתטיקה בסיסית שהיוותה בהמשך השראה לאקטיביסטים, מעצבים ואמני רחוב. שיתוף הפעולה בין השניים המשיך גם באופן מקצועי, בקמפיינים פוליטיים בארץ ובעולם.