פורטפוליו News: התערוכה דפוסים משתנים – מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, תיפתח ב-22 באוקטובר במוזיאון ישראל. שפיצר, ברוך ופרידלנדר הם מעמודי התווך של העיצוב הגרפי והטיפוגרפי בישראל. שלושתם למדו ועבדו בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, עלו לארץ ועיצבו בין היתר את סמל העיר ירושלים, את הגופן ״הדסה״ ואת ספרי הוצאת תרשיש. בתערוכה יוצגו תהליכי עבודה ועבודות נבחרות של שלושת המעצבים-אמנים. אוצרת: עדה ורדי.
הבחירה בפונטים בוורד היא מעשה שכמעט כל אדם עושה בצורה פשוטה עד שנדמה ״שנוצרו מאליהם״ על ידי המחשב, אך סיפור היווצרות הטיפוגרפיה הישראלית המודרנית שניבטת אלינו משלטים, מעיתונים ומספרים, מתחיל דווקא בברלין. פרנציסקה ברוך, משה שפיצר והנרי פרידלנדר עבדו בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון, מוריהם היו מיטב אנשי הדפוס והספר, והם עבדו במוסדות תרבות גרמניים ויהודיים. גם כאשר ענני המלחמה נקשרו בשמי גרמניה וגזרות השלטון הנאצי סגרו עליהם, המשיכו השלושה לעצב, להדפיס ולהוציא לאור ספרים. הם המשיכו לתרגל כתיבה של טקסטים מקראיים מעוררי השראה ולפעול ביצירתיות ובאמונה בהומניזם שעל ברכיו התחנכו, גם כשכותרות העיתונים בישרו על עוד ועוד צעדים נגד יהודים.
שפיצר וברוך הגיעו לישראל לפני מלחמת העולם השנייה. פרידלנדר מצא מסתור בהולנד והגיע אחריה. השלושה הביאו איתם את המטען התרבותי מאירופה לעיצוב השפה החזותית של ישראל והציבו סטנדרטים של איכות שלא היו ידועים כאן קודם לכן. בבסיס עבודתם היה הרצון לשנות את ״המראה החזותי של התרבות העברית״, להיפטר מן הקישוטי והמסולסל וליצור ״חיים חדשים״ שיהיו לא רק בטוחים וטובים, אלא גם יפים.
ד״ר שפיצר, למשל, ייסד בישראל את הוצאת תרשיש ומתוך מטרה לשפר את איכות הספרים והאותיות בארץ הוא הקים את בית היציקה ״אותיות ירושלים״ שבין האותיות שנוצקו שם אפשר למצוא גם את הגופן (פונט) ״דוד״ ששפיצר היה שותף לעיצובו ונפוץ עד היום.
עוד בטרם עלתה לישראל, היתה שותפה ברוך לסגנון אחד מסמלי הרייך בגרמניה בימי רפובליקת ויימר. עם עלייתה לארץ היא התפרנסה, בין היתר, מאפייה ומכירה של עוגיות מרציפן, לצד עבודות גרפיקה. השפעותיה על חיי היום יום בישראל ניכרות גם כיום: היא עיצבה את הדרכון הישראלי, את סמל העיר ירושלים, את האות ״שוקן״ שזלמן שוקן קיווה שתהיה ״אות עברית חדשה״, ואת הלוגו של עיתון הארץ שנשאר זהה עד היום.
פרידלנדר הוא היחיד, כאמור, מבין השלושה, שנשאר על אדמת אירופה בעת מלחמת העולם השנייה, אך גם ממקום מסתורו כשבחוץ אימת הנאצים, הוא המשיך לשקוד על עיצוב הגופן העברי ״הדסה״. המסע הארוך ליצירת הגופן התפרש על פני כמעט 30 שנה ועד היום נחשב גופן זה למהפכני בתולדות האות העברית. רק לפני מספר שבועות הסתיים משפט ארוך באשר לזכויות השימוש בגופן.
לקראת התערוכה, נפתחו הארכיונים של השלושה וצוות של חוקרים מיין אותם וניתח אותם לעומק, בשיתוף ארכיון הספרות הגרמני – מרבך ומכון גתה. התוצאה של מחקר מקיף זה היא שני סיפורים השזורים זה בזה: סיפור היווצרות עיצוב הכתב העברי המודרני המוכר לנו היום, וסיפור מאבקם האישי של שלושה אנשים פרטיים שהגשימו בחייהם את הציונות הרוחנית והתרבותית.
העבודות המוצגות בתערוכה כוללות, בין היתר, הגהות שעשה ש״י עגנון לספרו ״ימים נוראים״, סקיצות של הדרכון הישראלי, טיוטות לנייר המכתבים של דוד בן גוריון, המסע הארוך ליצירת הגופן ״הדסה״ ועוד.