פורטפוליו News: התערוכה DE-TECH – בשבח האיטיות תיפתח ביום שישי ה-12 ביוני בבית הנסן בירושלים. התערוכה מציגה מגוון עבודות של מעצבים ישראלים ותיקים וצעירים, שבוחנים את הטכנולוגיה בעולם שבו הקצב נעשה יותר ויותר מואץ. שאלות של זמן, זיכרון, ובעלות עולות מן העבודות ונבחנות לאורו של עולם שבו הטכנולוגיה משמשת אותנו לעיתים קרובות לשימון המנגנון והאצה, ולא להאטה והתאמה אישית. אוצרים: סטודנטים לתואר שני במסלול אודות עיצוב בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל בהנחייה של מיה דבש.
״הדימוי של אדם היושב ומתבונן, ביום של שביתה, במסך הטלוויזיה הריק שלו, יהפוך יום אחד לאחד הדימויים האנתרופולוגיים היפים של המאה העשרים״. כך כתב הפילוסוף הצרפתי ז׳אן בודריאר בתחילת שנות ה-80, כשהוא מצביע על עודף המידע, התנועה האינסופית של הדימויים, הבנאליות שלהם הנובעת מהתחלפותם התמידית אלה באלה – כעומדים על המשמר כדי שלא יהיה רגע אחד של שקט או הפוגה. העיניים המוצפות במראות רבים מדי רואות יותר מדי ואינן רואות עוד דבר.
התערוכה DE-TECH עוסקת באותה הצפה, באותה ״הרעלה״ הבאה מעודף מידע וריבוי דימויים. היא מצביעה גם על השימוש שאנו עושים בטכנולוגיה ככלי להאצת תהליכים, להגברת יעילות ושיפור ביצועים וקוראת לשינוי סדר העדיפויות, להשתהות, התבוננות והרהור. זו קריאה להאטה, לא מתוך התנגדות לטכנולוגיה אלא על ידי שימוש בה באופן רגיש יותר לצרכיו של המין האנושי.
Slow TV הוא ז׳אנר טלוויזיה בשידור חי המתעדת אירוע שגרתי לכל אורכו ובשלמותו. בתערוכה יוצג סרט ששודר בטלוויזיה הנורווגית וזכה למיליוני צפיות – חמישה וחצי ימים של שידור רציף המעודד את הצופים להאטה, השתהות, זמן חלימה. בני בשן מציע אלבום של שקט מכנסיית הקבר, ושואל מהו שקט והאם ניתן לסחור בו, אמיר צובל מציע כלוב זהב לטלפון סלולרי שמנטרל את פעולתו בזמן המפגש החברתי או המשפחתי.
הפטיש מקבל משמעות חדשה בעבודתו של יעקב קאופמן, כשקול הדפיקה בו – תוצר לוואי בשימוש בפטיש – הוא המהות של הפטיש החדש. שירה זינגר עוסקת ביחס שבין זיכרון לאובייקט ומייצרת מעין ״ירושה משודרגת״, באמצעות שחזור והטמעה של רגש, סיפור וחוויה לתוך אובייקט דומם. גלית שבו עוסקת בהסבה של זול ופשוט לייחודי, באמצעות הדפסת חיפויים ותוספות לכוס זכוכית פשוטה. ערן גל אור מציג מסננת אידוי שסיימה את תפקידה במטבח, ומוצאת את עצמה עם ייעוד חדש ומפתיע, שחזור עבודה של אתר סהר ז״ל ועינב צדוק, שנוצרה לראשונה במסגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון.
ב״ספרים״ יעקב קאופמן מרשה לעצמו לבחון את האסתטיקה של הספר כחומר, ועל ידי כך להרחיב את מנעד השימושים שניתן להפיק מספר ובאותה מידה לערער על מוסכמות תרבותיות באשר לקדושתם של ספרים. מירב רוט אוסטר מציעה שלושה תכשיטים-גאדג׳טים לאייפון, שמאפשרים חוויה פיזית רפטטיבית, ומחזירים תחושות שנעלמו כמעט לחלוטין בשימוש בטלפונים החכמים. במיצב iRobots של קט צ׳אפ מתרוצצים כעשרים iRobots על רצפת הגלריה, באופן שמכריח את הצופה ל״אינטראקציה״ עם הרובוטים. בכך הוא מעלה את השאלה – מה קורה כשהקונטקסט של המכשיר הופך מפונקציונלי לרגשי.
אילן גרין מותח ומרחיב בעבודתו את רעיון הפעמון לידי כלי המכיל צלילים נוספים, שאינם רק מידע, אלא יש להם ערך אודיאלי משל עצמם. +/- Hot Plate של סטודיו עמי דרך ודב גנשרוא, משתלבת במסורת הקראפט הקישוטי של הכלים הקרמיים, תוך כדי שהיא נותנת לו תוקף פונקציונלי. ניר עמיר עוסק ביחסים בין הרעש לפעולה. שירה שובל ואריאל בלונדר מציגות עבודת טקסטיל תלת ממדית: הקוד והקו ב-rep Time חוברים לסדרת עבודות הבוחנת יצירת דימוי נושם ואורגני במסגרת הייצור הדיגיטלי; זמן ביולוגי פוגש זמן דיגיטלי כאשר התבוננות בתהליך נשילת עורו של נחש הופך איור ידני לתכנון דיגיטלי פרמטרי.
״we are family״ של עודד עזר הוא מיצב אינטראקטיבי שמציע אסתטיקה חדשה, המחליפה את הטיפוגרפיה המסורתית בטיפוגרפיה המבוססת על דימויים ויראליים שבמוקדם אלימות, סקס ופוליטיקה. מיכל הכהן עיצבה משאף שמעוצב כמקטרת, ומציעה פעולה שמאמצת את שיטת הנשימה ביוגה, כאמצעי לגמילה מעישון. עבודת הוידאו של לי ינור מציגה התרחשות נטולת נרטיב לינארי, שמשתמשת במניפולציות עריכה קולנועית על מנת להדגים מצבים, של תנועה, זמן, חלל ובוחנת את היחסים שנרקמים ביניהם. יוני ניב מציג את ״לקראת החלמה״ 2015 – עבודת וידאו המבוססת על סרטים מ-1917 המתעדים טיפול בהלם חשמלי בנפגעי מלחמת העולם ה-1.
בית הנסן, רח׳ גדליהו אלון 14, ירושלים
א-ה 10:00-18:00, שישי 10:00-14:00
נעילה: 3.7.2015
