פורטפוליו News: רוצים לשמוע על התוכניות לשבוע האיור 2015, שיתקיים בין התאריכים 3-12/9? ובאותה הזדמנות גם לפגוש ארבעה מחברי קבוצת Humdrum ולשמוע על החוויות מפסטיבל אנגולם שנערך בסוף השבוע האחרון בצרפת? ביום ראשון ה-8/2 בשעה 19:30 תתקיים באודיטוריום של מנשר (דוד חכמי 18, תל אביב) פגישה עם יובל סער, היזם והאוצר הראשי של שבוע האיור, ועם ארבעה מחברי קבוצת Humdrum – דן אלון, הדר ראובן, הילה נועם ועומר הופמן.
שבוע האיור תל אביב התקיים לראשונה בסוף מאי 2014 בשיתוף עיריית תל אביב. האירוע, שהחל בתערוכה אחת בבית האמנים בתל אביב, סחף אליו עשרות מאיירים, מקומות בילוי, גופי תרבות ומוזיאונים, וכלל התרחשות רחבת פרישה ותוכן שהושתתה כולה על איור ישראלי מקורי.
שבוע האיור 2015 יתקיים באותו פורמט בתאריכים 3-12/9: במהלך 10 ימים ושני סופי שבוע הקהל הרחב יוזמן לתערוכות, סדנאות, מפגשי מאיירים, חנויות פופ-אפ ועוד – שיפתחו במקביל בכל קצוות העיר, ובמרביתם ההשתתפות היא חינם. השנה הכוונה היא להגדיל את מספר התערוכות והאירועים ולכלול לצד מוסדות עירוניים, מתחמי בילוי ואקדמיות לעיצוב גם גלריות וחללי תצוגה נוספים, ולתת הזדמנות גם להתארגנויות פרטיות וקטנות יותר.
במהלך המפגש נעדכן על המסקנות שעלו משבוע האיור 2014 ונספר על ההכנות לקראת שבוע האיור 2015 ועל יוזמות שונות שנועדו לתמיכה בתערוכות איור חדשות, כמו הקול הקורא שהוציאה מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, והקול הקורא שהוציאה עיריית תל-אביב-יפו בשיתוף קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות.
בתחילת הפגישה יציגו דן אלון, הדר ראובן, הילה נועם ועומר הופמן את Humdrum (כינוי לדבר מה מונוטוני וחסר עניין או ברק), אנתולוגיית הסיפורים הראשונה שהוציאו לאור בהוצאת עצמית. הארבעה – ביחד עם קרן כץ – כתבו ואיירו סיפורים שנקודת המוצא שלה היא הבית שבו נולדו או גדלו. לכל הסיפורים יש שמות של כתובות דואר, ולסגנונות השונים משותפת הטקסטורה הייחודית של בניין ישראלי.
הסיפור ״חובות הלבבות 9״ שכתב וצייר עומר הופמן מתרחש בבניין בהרצליה ומתאר את יומה של יהודית, דיירת בבניין שחיה חיים כפולים. היא סוכנת חשאית שמנקה, תולה כביסה ולוקחת את הילד לחוג ג'ודו; ובמקביל עושה את כל מה שסוכנת חשאית עושה – עוקבת אחרי השכנה, מצותתת לזוג ומחביאה דוחות סודיים מבעלה.
ב״דואר נע קציעות״ חלום בהקיץ מחזיר את דן אלון לשירותו הצבאי בכלא קציעות. הגיבור מתחיל להתגלח לקראת נסיעה משפחתית, נחתך, והדם הופך לזיכרון של קפה שנשפך על שולחנו של מפקד הכלא רגע אחד לפני שפורצת מהומה בין החיילים לבין האסירים הביטחוניים.
״מחניים 134״ של קרן כץ מספר על הדייט הראשון שלה. הבחור מציע ללוות אותה הביתה, וכדי שהדייט שלהם יתארך כמה שיותר היא מספרת לו שהיא גרה בקצה השני של העיר. בדרך הוא מספר לה על הילדות שלו ועל מכולת קטנה שעמדה אז על גבעה מול ביתו, ואיך פעם, כשהיה בן 4, הוא הלך לשם לבד כדי להביא חלב הביתה ונכשל במשימה.
״קהילת ורשה 36״ של הדר ראובן מספר על אב צעיר שנוהג לבקר במרפסת של שכנו המבוגר בתל אביב בכל יום אחרי עבודתו בבית הסוהר, כדי להירגע מהיום הקשה לפני החזרה הביתה למשפחה. לשניהם יש בנים: לאב הצעיר יש ילד שחוגג למחרת יום הולדת 4; ולשכן המבוגר יש בן חייל קרבי שבדיוק חזר במפתיע מהבסיס וברור שמשהו איתו לא תקין. במסיבת יום ההולדת הבן החייל מנודב להתחפש לליצן, וזו רק ההתחלה של סיפור חצי ביוגרפי חצי דמיוני, שמתרחש בשנות ה־80 המאוחרות.
״דיזנגוף 34״ של הילה נועם מספר על בית שנבנה בירידה תלולה. מדי יום כיפור הופך הבית לאחת הנקודות המועדפות על ילדי העיר. הם מכנים את המקום "ירידת המוות" ונהנים לרכוב בו במהירות על אופניים. סמוך לבית נמצא גם בית הכנסת השכונתי ובמהלך החג מתפללים בו מאמינים רבים. כמדי שנה, עם סיום התפילה מתקיים חיכוך בין הרוכבים והמתפללים הצעירים, אך באחד מערבי יום הכיפורים, אף שהכל מתחיל ברוח שעשוע כתמיד, הירידה הופכת במהירות ממגרש משחקים לשדה קרב.