״קופסה שחורה״, תערוכה חדשה שנפתחה לקהל הרחב בשבוע שעבר במוזיאון העיצוב חולון, מזמינה את המבקרים להציץ לחדרי האוסף של המוזיאון ולחזות בפריטים שאינם מוצגים בתצוגת הקבע ונחשפים לראשונה. תערוכות הנאצרות על בסיס אוספים אינן דבר חדש, בייחוד בתקופה הנוכחית, אך התערוכה ״קופסה שחורה״ אינה תערוכת אוסף רגילה: היא עוסקת באוסף עצמו, כמכלול, כמנגנון פעולה ולא רק בפריטים המרכיבים אותו.
אוסף מוזיאון העיצוב, הנשמר דרך קבע במחשכי המחסנים, יוצא לראשונה אל חללי התצוגה. אין מוזיאון ללא אוסף; למעשה, קיומו של אוסף, מגדיר את המוזיאון ואת זהותו. ניתן להמשיל אותו לקרחון שרק ראשו מבצבץ ורובו חבוי מתחת לפני הים.
באוסף של מוזיאון העיצוב חולון אלפי פריטים המאוחסנים בחלל של 100 מ״ר. הם נשמרים ומחולקים לפי תחומי דעת שונים כמו קפסולות זמן קפואות שמטרתן לשמר זיכרון תרבותי, לשמש למחקר ולבסס ידע. אך הפעם בחר צוות המוזיאון, שאצר את התערוכה, לשנות את נקודת המבט מסורתית, ליצור חלוקות חדשות ולא צפויות, שיוצרות הקשרים חדשים ומפיחות חיים חדשים באוסף ובחפציו.
כך לדוגמה חולק האוסף לסוררים ולנחבאים, למשונים ולנשגבים, ויש גם את החפצים שאין להם מקום. המבט שמאניש חפצים ומסווג אותם לקטגוריות שמקורן במערכות יחסים אנושיות, מכמיר לב ומקומם כאחד. נקודת המוצא לתערוכה היא אמנם אוסף המוזיאון אך מבט פנימה, אל האוסף, מאפשר לדון בהבט מעט נסתר בעולם העיצוב – מערכות היחסים בין חפצים לבני אדם.
שרית שני חי
״אנו מזמינים את המבקרים להביט באופן חדש ומפוכח ביחסים החפציים־אנושיים״, מסבירה מיה דבש, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון. ״לנטוש את ההגדרות המקובלות למיהו חפץ ומיהו אדם, מיהו האחר ומיהו אני, ובמקום זאת לעסוק בפתיחות בחילופי התפקידים ובריבוי נקודות המבט״.
כל אחד מארבעת החללים במוזיאון עוסק בהבט אחר של טיב מערכת היחסים החפציים־אנושיים. הגלריה ע״ש ד״ר שולמית כצמן מביטה על היחסים מנקודת המבט של המוזיאון כמוסד שמשמר ערכי מורשת, ועוסקת באוסף, במהותו ובמנגנוני השימור והקטלוג שצוות המוזיאון מפעיל עליו.
הגלריה העליונה מתווה את התפתחות מערכת היחסים שבין האדם לחפץ דרך יותר מ־200 אוביקטים של מעצבים מכל רחבי העולם, ביניהם פיליפ סטארק, חיימה חיון, ננדו, קיארה אונידה, טל גור, דב גנשרוא ורבים אחרים. כוחה ביכולת להציג תפיסה מורכבת ומגוונת, של שני מהלכים המתנהלים בו זמנית. האחד, מצביע על האופן שאנשים מייצרים חפצים, והשני עוסק באופן שחפצים מגדירים בני אדם.
לצד התערוכות בשתי הגלריות המרכזיות מוצגות במוזיאון שתי תערוכות נוספות, המשלימות את הדיון בטיב מערכות היחסים. במסדרון ההקפי המוצגת התערוכה ״הבור – חפצים שעלו מבטן האדמה״ (אוצרים: ניל ננר ואביחי מזרחי; חוקרים: פרופ׳ תמר אלאור, ד״ר אסף נתיב, ד״ר ירון בלסלב, ארבל לוי. המחקר בוצע בתמיכת הקרן הלאומית למדעים ISF והאוניברסיטה העברית, השותפות גם לתערוכה זו, ובסיוע איגוד ערים דן).
תערוכה זו מעלה את השאלה מה קורה לחפץ כשהאדם מחליט לסיים את מערכת היחסים איתו? מה קורה בסוף חייו של החפץ? ״הבור״ לוקחת את המבקרים ל״סיור״ במחוזות הזמן וההיסטוריה של תל אביב המנדטורית דרך פריטים וזיכרונות, שעלו מבטן האדמה בחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו במקווה ישראל – המזבלה הראשונה של העיר.
הבור – חפצים שעלו מבטן האדמה. צילום: שחר פליישמן
יעקב קאופמן, חוקר־מעצב־אוסף
במעבדת העיצוב מוצגת התערוכה ״חוקר־מעצב־אוסף״ (אוצרות: עדי המר יעקבי), שעוסקת במושג ״אוסף״ לא כאוביקט, כי אם כשיטת עבודה דרך אוסף של כ־90 קשתות לא שימושיות, שיצר יעקב קאופמן במארס 2020, אז פרצה הקורונה.
חבילת שיפודי במבוק שרכש הובילה אותו לעסוק בקשת – חפץ שכילד נהג לשחק בו. הקשת היא מבנה מחוכם הבנוי על מתח וגמישות וכולל זרוע מכופפת ומיתר. התערוכה מזמינה את המבקרים לשוטט באוסף של קשתות, חומרים, טכנולוגיות, טכניקות ותובנות.
קופסה שחורה
מוזיאון העיצוב חולון, רחוב פנחס אילון 8, חולון
הפוסט קופסה שחורה במוזיאון העיצוב חולון הופיע לראשונה ב-מגזין פורטפוליו.