מוזיאון ישראל הכריז לאחרונה על הזוכים בפרסי המוזיאון לשנים 2019-2020, בתחומי האמנות והעיצוב. פרסי מוזיאון ישראל הם פרסי הוקרה ולצידם פרס כספי בסכומים שונים, מרביתם סמליים – לכל קטגוריה הפרס שלה. הפרסים נאמדים בסכום כולל של כ־86 אלף שקלים. מהמוזיאון לא נמסרו סכומי הפרסים הספציפיים, ונאמר כי מדובר בפרסים היסטוריים, חלקם יוסדו כבר בשנות ה־60־70, וחשיבותם בציון לשבח של האמנים ולא בתגמול כספי.
אין מחלוקת על חשיבותם הסמלית של פרסי מוזיאון ישראל, בתקופה זו, שבה נודע כי בוטלו פרסי משרד התרבות – שחשיבותם סמלית אך גם כלכלית, והקפם קרוב ל־5 מיליון שקל – ותקציבי אמנות נוספים עומדים בסכנה. בשנה שבה שחיקת עולם התרבות הגיעה לשיא, מוסדות אמנות ותרבות עומדים סגורים, ואמנים ויוצרים נאבקים על פרנסתם ועל עצם יכולתם לעבוד, הפרסים, באשר הם, הם שריד לעידן שבו לתרבות היה מקום של כבוד במרקם החברתי של ישראל.
מנכ״ל מוזיאון ישראל, עידו ברונו, התייחס לכך: ״הפרסים נועדו להביע הערכה ותודה לאמנים, במיוחד בשנה כל־כך קשה, ולהזכיר שאמנות ותרבות הם צורך חיוני״. הפרסים יוענקו בהמשך החודש בטקס פומבי, שייערך תחת מגבלות הקורונה.
״פרסי המוזיאון משקפים עושר של יצירה ושל תרבות, שכל כך חסרה לנו בימים האלה. זו הזדמנות להביע תודה והערכה לאמנים, לחגוג את תהליך היצירה ולומר בקול רם וברור כי תרבות ואמנות אינם בגדר מותרות, אלא תנאי לקיומה של כל חברה חפצת חיים״, אמר ברונו.
זויה צ׳רקסקי, בריונות בבית הספר. צילום: אלי פיינר, מוזיאון ישראל
בפרס סנדברג לאמנות ישראלית זכתה זויה צ׳רקסקי. בנימוקי השופטים נכתב על עבודתה: ״צ׳רקסקי היא אמנית מרכזית בשדה האמנות הישראלית ויצירתה מבטאת קול ייחודי, מרתק וסוחף. מראשית פעילותה היא פיתחה תמהיל משלה, ששאב מתולדות האמנות המודרנית המערבית, והרוסית בפרט, מאסתטיקה יפנית וכן מסמלים ומדימויים ממקורות יהודיים. ביצירות רבות צ׳רקסקי מביעה ביקורת נוקבת, מתובלת בחוש הומור חריף, על מוסכמות חברתיות, על מוסדות השלטון והתרבות ואפילו על עולם האמנות.
״בעשור האחרון היא מציירת את חוויותיה האישיות ואלו של דור שלם של עולי שנות ה־90 מברית־המועצות לשעבר. בציוריה אלה הצליחה האמנית לתת ביטוי חזותי ישיר ואמיץ למפגש הטעון עם החברה הישראלית, שהיה נגוע בדעות קדומות ובגזענות, ולהעביר את חוויית ההגירה – על הכאב, התסכול והקושי שכרוכים בה – בקול צלול, שלא זכה לתהודה נרחבת באמנות עד כה. יצירתה המגוונת היא מפגן יוצא דופן וחד פעמי של אמנות, שהיא בו בזמן נגישה ועמוקה, מתוחכמת ומיידית, מצחיקה ומתריסה, מקומית ואוניברסלית״.
צוות השופטים כלל את האוצרים אמיתי מנדלסון, יונה פישר, יגאל צלמונה וגליה בר אור.
מרב קמל וחליל בלבין. צילום: נועם פריסמן
מרב קמל וחליל בלבין זכו בפרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר. בנימוקי השופטים: ״מרב קמל וחליל בלבין יצרו יחד בשנים האחרונות גוף עבודות מרתק, עשיר בדמיון, שופע קסם ומקורי. הם משלבים בעבודתם יכולת טכנית גבוהה ומוקפדת בתחומי עשייה שונים ובהם תפירה, רקמה, רישום, ציור, תחריט, פיסול, גילוף ווידאו, והתוצאה סובבת סביב עולם אישי, אינטואיטיווי, פראי וארוטי הנושק למחוזות הסוראליזם והפנטזיה.
״עם זה יצירותיהם נוגעות גם בסוגיות חברתיות, דתיות ולאומיות בוערות בדרך מקורית ומעוררת מחשבה. עבודתם, שפעמים רבות שואפת לעטוף את החלל ולהקיף את הצופה, משלבת התייחסויות למיתוסים ציוניים, ליצירות אמנות ידועות ולסיפורים מיתולוגיים, ויש בה ממד חלומי ואף רליגיוזי. חוש הומור פרוע, חושניות ותחושת טקסיות משמשים בערבוביה בעבודתם, והיא מתאפיינת בפרץ נדיר של יצירתיות מרעננת, נועזת ובעלת עוצמה חזותית שקשה להישאר אדישים אליה״.
צוות השופטים: אמיתי מנדלסון, טניה סירקוביץ׳, מעיין שלף.
נועה בן־נון מלמד
נועה בן־נון מלמד זכתה בפרס אנריקה קבלין למפעל חיים בצילום, ״בשל חתימת ידה האמנותית המובחנת בעולם הצילום המקומי. בן־נון מלמד מפתחת כבר עשרות שנים יצירה עשירה של צילום אישי, פרטי, בעל ממד אוטוביוגרפי מובהק. יצירותיה נכללו בתערוכות רבות לאורך השנים, בעיקר בהקשרי זיכרון פרטי וקולקטיבי בישראל, והן תמיד רומזות על סוד כלשהו, מחייה שלה ולמעשה מחיי כולנו.
״בן־נון מלמד העמידה דורות של תלמידים – היא מהמורים הראשונים של בית־הספר קאמרה אובסקורה בתל־אביב ולימדה שנים רבות במחלקה לצילום במכללת הדסה בירושלים. על כך ראויה בן־נון מלמד לפרס המשלב הוקרה על עשייה אמנותית מצוינת לצד תרומה ממשית להוראת הצילום ולחינוך לאמנות״.
צוות השופטים: נעם גל, דליה לוין, רותי גינזבורג.
חן כהן
חן כהן זכתה בפרס ז׳ראר לוי לעידוד היצירה בצילום. ״במרכז עבודתה היא חוקרת את הגוף כמרחב סיפי של מאבק, כאב והתעלות, האוחז בשבריריות הקיום האנושי. אלו מובעים הן בפעולות הפרפורמטיביות הקיצוניות שכהן מעמידה את עצמה במרכזן והן באופנים שבהם היא עובדת עם כלי הצילום, שעוברים החלשות במכוון. בעולם שחותר אל עבר רזולוציה גבוהה, חן משנמכת במודע את הדימוי הצילומי ומצביעה מצד אחד על שחיקתו ופגיעותו ומצד אחר על יכולתה של הרוח האנושית להבקיע מתוכו.
״עבודותיה הופכות את מעשה האמנות למרחב פולחני, המבקש דרך גופה ונוכחותה של האמנית לתעל ידע ולזמן כוחות של ריפוי. חן כהן יכולה להיחשב לאמנית אאוטסיידרית, אך למעשה היא חוזרת אל התפקיד המיתולוגי, הקמאי של האמן כשאמאן או ככוהן, המהלך על הסף שבין עולמות הרוח והממשות, המתים והחיים״.
צוות השופטים: נעם גל, הילה כהן־שניידרמן, טל יחס.
אסף בן צבי
אסף בן צבי זכה בפרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי. ״בן צבי עוסק בהדפס מאז סוף שנות ה־80. בימים אלה הוא משלים בסדנת ההדפס ירושלים ספר אמן ובו משירי אסתר ראב ויורם ורטה. עבודותיו מצטיינות בתמציתיות ובדיוק פואטי. כפי שהוא מיטיב לבטא את כוונותיו בכותרות העבודות, כך הוא מפליא להתבטא בשפת ההדפס – מביע ומטביע בקו סגפני את מחשבותיו ואת הלך רוחו. עולם הדימויים של אסף בן צבי ספוג בשירה, בספרות ובמוזיקה״.
צוות השופטים: רונית שורק, אריק קילמניק, ג׳ודי פינס־ויינגרוד.
מיכל פאוזנר וד״ר תמר טאובר־פאוזנר זכו במענק סנדברג למחקר ו/או פיתוח בתחומי העיצוב והאדריכלות על מחקרן בתחום ״המורפולוגיה של הרשומה הרפואית הנרטיבית״. הצעת המחקר שלהן רואה ברשומה הרפואית מפתח לתהליכי שינוי, ועוסקת בניסיון לרתום את העיצוב להעשרת רישום המידע הרפואי, כך שיכלול גם נתונים סובייקטיביים, כגון תחושת הכאב של המטופל.
״בימים של מגפה עולמית, שהפכה את הנתונים הרפואיים למרכז חיינו – הרלוונטיות שלה ברורה לכול״, כתבו השופטים רמי טריף, אלס ורבקל וגדעון דותן.
הפוסט פרסי מוזיאון ישראל: ״להזכיר שאמנות ותרבות הם צורך חיוני״ הופיע לראשונה ב-מגזין פורטפוליו.