העדכונים באמצעי התקשורת על המצב בארץ ואירועי חירום, מציגים שיטפון אין־סופי של מראות נוף ומקומות, כזירות התרחשות ואתרי פיגועים. ״זירת האירוע״, מערך התערוכות החדש שיפתח בסוף השבוע במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (22.12), כולל תשע תערוכות יחיד של אמנים ואמניות, המציגות הבטים טעונים שצופנים מראות המקום שבו אנו חיים. כל תערוכה היא יחידה אוטונומית, אך בה־בעת הן מקיימות ביניהן הקשרים משותפים, על מנת להביא את ״זירת האירוע״ אל פתחנו. באמצעות מצלמה או אלמנט פיסולי, הן מפנות מבט ישיר למציאות חיינו ומשגרות אותות של אזהרה ודאגה.
מיכה אולמן
מיכה אולמן: דו־משפחתי // אוצרת: איה לוריא
מיכה אולמן, מבכירי האמנים הפועלים בארץ, חתן פרס ישראל לפיסול, יצר פרויקט מקורי, מרגש וחדש במיוחד למוזיאון הרצליה. במרכז התערוכה מיצב גדול המשרטט, בחמרה אדומה, תוכנית קרקע של בית האמן – בית דו־משפחתי סטנדרטי. סיפורו של הבית, יחידה אורגנית פגיעה, שחוק הכלים השלובים מאפיין את יחסיה עם שכניה, הופך לאלגוריה לגוף האנושי ולסיפור הפוליטי של כברת הארץ שעליה אנחנו חיים. מתוך כך, העבודה מצביעה על הצורך להסדיר הלכות שכנים. קהל המבקרים מוזמן להתארח, להיכנס פנימה אל תוך הבית ולפסוע בין חדריו.
גסטון צבי איצקוביץ: מערבולת // אוצר: גלעד רייך
הפרויקט ״מערבולת״ של גסטון צבי איצקוביץ, המורכב מעבודות וידיאו וצילום, הוא תוצר של סיורים שערך האמן בחודשים האחרונים באזור עוטף עזה. העבודות המוצגות בתערוכה מתעדות את האדמות שהציתו ״עפיפוני התבערה״ בסמוך לקיבוצים אור הנר וגברעם, ואת הריסות הכפרים הפלסטיניים הנמצאות בהן. אופן הצילום הייחודי של איצקוביץ, המשלב אמביוולנטיות רגשית ומרחק ביקורתי, חושף את פני הקרקע כתל ארכיאולוגי של אלימות ומנכיח את הכוחות הבלתי נראים הפועלים במרחב המקומי.
גסטון צבי איצקוביץ
עודד בלילטי
עודד בלילטי: חזית // אוצרת: איה לוריא
אחרי שנים של עבודה אינטנסיבית כצלם עיתונות בסוכנות הידיעות הבינלאומית AP, המתעד מדי יום זירות של התקוממות, מאבקים חמושים, הפגנות וקונפליקטים – על כך אף זכה בפרס פוליצר לצילום חדשותי (2007) – מצא עצמו עודד בלילטי מול מחסום רגשי לא ברור, שמנע ממנו לחזור למקומות הללו.
בלילטי חוזר לזירות אירועים שצילם ומבודד מתוכן אלמנט יחיד באמצעות פרישה של מסך רקע לבן. כך, הוא לא רק מכסה על הסביבה, אלא גם ממקד את המבט, ומנכיח את רוח־הרפאים של הזיכרון באמצעות גילום של ניתוק ומחיקה כמנגנוני התמודדות עם הטראומה.
נורית ירדן
נורית ירדן: מולדת // אוצרת: איה לוריא
בפרויקט ״מולדת״ מעמידה נורית ירדן יומן צילומי, המשקף מסלולי שוטטות שלה במרחב הציבורי בישראל. במרכז פעולתה התבוננות ממושכת ומיקוד המצלמה במקום או באובייקט מסוים, המסמן התרחשות טעונה או תופעה חברתית ופוליטית, שעליה מבקשת ירדן להצביע כמשל מוסרי. נושאי בערה קשים מטופלים בידיה באינטימיות המאפשרת מבט ישיר והכרה תודעתית.
חיימי פניכל: תל // אוצרת: איה לוריא
חיימי פניכל מעצב את החלל המוזיאלי כאתר בנייה, שהתחושה בו היא של סכנת מפולת. הוא מלהטט בחומרים, ומפיק צימודים המייצרים היברידיות מוכרת וזרה. שני הדימויים המרכזיים שהוא מציב – אתר הבנייה והתל הארכיאולוגי – רוויים בסמליות ציונית־ישראלית, מחברים בין עבר רחוק, הווה ועתיד. פניכל (ואנו עמו) נידון להשקיף על המציאות הישראלית בתקופה שבה כל שנותר מן הפאתוס של ערכי העבודה הוא חיזיון המורכב משברי ציטוטים, שרידים, שאריות ומחוות לתרבות שבונה את עצמה עד אובדן דעת.
חיימי פניכל
שרון פוליאקין: כביש 531 // אוצרת: איה לוריא
על קיר הבטון בכניסה למוזיאון מציגה שרון פוליאקין מוטות ברזל מטופלים, שאותם אספה מאתר הבנייה של סלילת כביש 531 – אחד הפרויקטים הגדולים שבוצעו בגוש דן, שיצר שינוי סוער ופתאומי בנוף אזור השרון. פוליאקין יצאה למקום שוב ושוב, ותיעדה אותו במאות תצלומי הכנה ובעשרות רישומים. בעבודות שמוצגות כאן מגולמת נוכחות של תהליך; ניכרים בהן סימני החיים שהותירו אחריהם הפועלים בשטח, כמו גם הפעולות של פוליאקין בסטודיו לפני שקפאו והיו לאוביקט פיסולי.
הדר סייפן: מלונית // אוצרת: איה לוריא
הדר סייפן, בתערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה, מציגה מיצב הכולל מזרוני־ים עטופים בשמיכות תרמיות, ומפות מקודדות של פינוי אוכלוסייה בזמן חירום. אלה משמשים אותה לעיסוק בממד האבסורדי שמוטמע בתפיסת השגרה ה״נורמלית״ של המציאות הישראלית, המקבלת את מצב האיום התמידי כהנחת עבודה.
הדר סייפן
אלדד רפאלי: זירות // אוצרת: איה לוריא
אלדד רפאלי, מצלמי העיתונות המובילים הפועלים בארץ, חוזר לזירות האירוע שהוא מתעד זה למעלה משני עשורים בשטחים, בעזה וביישובי ״עוטף עזה״. אלו הן תמונות של נוף הרוס, נטוש ושרוף. הוא מתחקה כגשש אחר הסימנים שנחרטו על פני הקרקע, המעידים על עלילה טרגית ששבה ומתחוללת במעגל אינסופי וידוע מראש.
מבט פנימי / אברהם חי: אגף חדש, 1999־1997 // אוצרת: איה לוריא
במסגרת סדרת התערוכות ״מבט פנימי״, הבוחנת את מוזיאון הרצליה עצמו, מורשתו והמבנה האדריכלי הייחודי שלו, מציג צלם האמנות הבכיר אברהם חי תיעוד של תהליך בנייתו של האגף החדש של המוזיאון בשנים 1999־1997. במשך כל תקופת השיפוץ וההרחבה צילם את האתר, שוב ושוב, מאותן נקודות מבט. בתצלומים אלה הופך התיעוד לקפסולת זמן שמתיכה את מראהו של אתר הבנייה עם דימוי החורבה. בתוך כך, מסומנת זירת ההתרחשות הסמלית של המוזיאון, שתפקידו הנצחה ושימור הזיכרון, דרך מעגל חוזר של הרס ויצירה.
The post ״זירת האירוע״: תשע תערוכות יחיד חדשות במוזיאון הרצליה appeared first on מגזין פורטפוליו.