בספר ״הערים הסמויות מן העין״, מתאר מרקו פולו את ונציה כעיר מיוחדת שבהשוואה לערים אחרות היא מהווה השראה. עוד נאמר בו שוונציה היא ״אפרודיטה מאבן שעולה מהמים״; עיר יפה, רומנטית וחושנית, אבל גם נרקבת ודועכת, עיר של ניגודים. סופרים ואמנים נמשכו אליה בתיאורים טעוני מסתורין מרתקים. לא פלא איפה שהמיתוס הוונציאני משך גם את יוכי שרם, אמנית ישראלית שהוזמנה להציג במסגרת הביאנלה לאמנות בוונציה, ויצרה עקב כך מיצב רב שכבתי המשלב מראות מנוגדים של מציאות ודמיון, עבר והווה, רומנטיקה וריקבון, אפוקליפסה אקולוגית מעשה אדם.
יוכי שרם. צילום: רועי גרינברג
המיצב של שרם מקבל בבית האמנים בתל אביב משמעויות חדשות. אפשר לראות בו אלגוריה לאקטואליה של תקופתנו: צרופים של אסתטיקות שונות בהן רישומים, צילומים, קולאז׳ ופיסול תלת־מימדי, עובדו והוגדרו מחדש. המיצב קורא לדיון ומבט מחודשים על מעשה האמנות כמעשה קונספטואלי, מטפורה על המציאות התרבותית העכשווית, כשקווי הגבול של נורמות מוסריות וחברתיות מתעממות. שרם מעמתת את הקורה בים המלח והיעלמותו ההדרגתית של הים מול עליית מפלס המים תנודות הקרקע ושקיעתה העתידית של ונציה.
ונציה של שרם שוקעת תרתי משמע. הרישומים ומגזרות הנוף הוונציאני שעל הקירות מטילים צלליות במחזה אבסורד סוריאליסטי, כמו גם הפסל הממוקם במרכז החלל שמדמה את השקיעה הפיזית של ונציה, מנוסחים במונחים של יופי מקולקל עם סוף טראגי. המים, מקור החיים, מצד אחד עומדים להציף יבשות ומצד שני הולכים ונעלמים. שני אתרים שבהם המים בבסיס קיומם: וונציה וים המלח. ונציה שוקעת וים המלח הולך ונעלם.
יוכי שרם. צילומים: רועי גרינברג וסיון נשרי
המיצב של שרם מציב מראה סימבולית, אנלוגיה למציאות אקולוגית ואנושית זו. הפסל עשוי מתכת חתוכה בלייזר, וגבישי מתכת מבריקה מדגישים את הסכנה ואת האיום הטכנולוגי. שקיעה נוגה, של תקוות ורעיונות ליברליים נאורים, זילות תרבותית לצד שחיתות חברתית, זלזול באחר והפגיעה האקולוגית מעשה האדם המודרני, משתקפים בשקיעה האלגורית של ונציה הנשגבת. הריקבון וההתפוררות הפיזית מציבים מבט מטאפיזי. שרם בוראת עולם שהוא בא בעת שביר ומתכלה: היא יוצרת מיצב תיאטרלי בעל אפקט דואלי של קיום: חיים ומוות, ישות והיעדר, מסתורי ועל טבעי.
נעילה: 17.3
צילום: סיון נשרי
צילום: רועי גרינברג
The post שקיעה נוגה בבית האמנים appeared first on מגזין פורטפוליו.