קרן עזריאלי העניקה בשבוע שעבר פרסים בשווי של 100,000 ש״ח לשלושת הזוכים מבין 15 עבודות הגמר שהוגשו על ידי חמשת בתי ספר לאדריכלות בישראל. מטרת הפרס הינה עידוד מצוינות במוסדות האקדמאיים לארכיטקטורה בישראל, תוך הידוק הקשר וההפריה ההדדית עם הקהילה המקצועית בישראל ובעולם. חבר השופטים כלל השנה את ד״ר שרון עזריאלי, אדריכלית ברכה חיוטין, אדריכל גיל שנהב, אדריכל יואב מאירי והאדריכל מיכאל ארד, שתכנן את האנדרטה הלאומית לפיגועי 11 בספטמבר באתר מרכז הסחר העולמי בניו יורק.
הפרס הראשון בשווי של 60,000 הוענק לאיילה ישראל מהמחלקה לאדריכלות בבצלאל על עבודתה ״תוספות״. הפרויקט שתכננה ישראל מציע אלטרנטיבה למסלולי ההתחדשות העירונית על ידי שימוש בפרקטיקת תוספות הבנייה. היא חקרה בעבודתה את שכונת ג׳סי כהן בחולון, הסובלת מתדמית שלילית של פשע ומצוקה ונמצאת בתהליך התחדשות עירונית, המייצר פוטנציאל לשינוי השכונה לצד חשש ממחיקת אופייה הייחודי. באמצעות שימוש בתורת המשחקים היא עיצבה תרחישים דינמיים של התרחבות והוספה המביאים בחשבון את מאווייהם וצרכיהם של המוסיפים ושכניהם גם יחד. על ידי הפיכת מערכת התוספות הקיימת לאסטרטגיה תכנונית כוללנית ארוכת־טווח, הפרויקט שלה מציע פתרון אלטרנטיבי להתחדשות עירונית, תוך הפיכת השיכון למחולל התחדשות המעודד את הדייר להשתתף במרחב ולהפוך לדייר־יזם.
במקום השני בשווי של 25,000 ₪ זכה ערן שושן מהפקולטה לאדריכלות בטכניון על עבודתו ״מגדל הפיס״. הסוגיה שבה עוסק הפרויקט היא מקומה של כלכלת ההימורים החוקיים כמקור הכנסה ממסדי והשפעתה על המרחב הבנוי החברתי והחינוכי, הממומן על ידיו. שושן בוחן את התהליכים המשפיעים על מנגנון ההימורים הממוסדים ותהליך ההאצה שלהם בחברה ובתרבות המקומית. הפרויקט עוצר, בוחן ומגבש את המניפסט הקיים של דרכי ההתמודדות והאסטרטגיה של מפעל הפיס עם המרחבים שבהם הוא פועל, ומעלה שאלות אודות המתודולוגיה והפרדיגמה הקיימת בין כלכלת ההימורים והמרחב החינוכי במדינה. סיפור מגדל הפיס מתגבש בפרויקט כמונומנט ציבורי־היברידי המייצג סיפור מקומי אודות הימורים, חברה ואדריכלות.
במקום השלישי בשווי של 15,000 ₪ זכתה הילה דוד מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת אריאל על עבודתה ״רצפת הזמן״. הפרויקט דן בתופעת המוות במרחב, תוך ניסיון להוציא את המוות מ״הסופיות שלו״. המוצג הינו תיעוד של מאבק אישי לתת ייצוג ויזואלי, מרחבי, לדבר שמעבר לתפיסתנו. החיפוש הופך לכלי פרשני ביקורתי, שדרכו נעשה ניסיון לנסח מהו מרחב המוות בעיר, מהי העיר לצדו, וכיצד הם נפגשים: המוות הינו עצירה של תנועה, קיפאון הזמן, תנועות החיים הנעצרות לפתע מייצרות היעדר תמידי המלווה את חיינו ונותר חסר תשובה. החברה, לפי דוד, יצרה ״עיר אחרת״ שבה אנו משכנים את המתים אחד לצד השני. בית הקברות הופך לשדה של זיכרונות סטטיים, מקום סגור וחד ממדי, אוסף של מצבות הנראות כמאגר קופסאות.
The post הוענקו פרסי דוד עזריאלי לפרויקט סטודנטים לאדריכלות לשנת 2017 appeared first on מגזין פורטפוליו.